במוצאי יום העצמאות תשע"ז פגשתי את צביה גורודצקי, אישה בת 54 שמנהלת מאבק על החירות שלה והזכות שלה לאוטונומיה כבר מאז שהיתה בת 31. צביה עייפה מהדיונים הבלתי נגמרים בפני בתי הדין הרבניים נשברה לרסיסים כשהדיינים בבית הדין בירושלים אמרו לה שאין כל דרך לפתור את הבעיה שלה וכדאי שתדע ש"יש נשים שנשארות עגונות כל חייהן". במר לה החליטה צביה לנתב את המחאה שלה לשביתת רעב מול הכנסת, זו שלתפיסתה עשויה להביא לפתרון למצבה. כשבאתי להזדהות עם צביה וביקרתי את שולחן המחאה הקטן שהקימה פגשתי באישה נחושה וחזקה. אישה שומרת מצוות עם אמונה גדולה.
כאישה מאמינה בעצמי לא הייתי מסוגלת לשאת את הדברים שנאמרו לצביה בבית הדין, לא יתכן שההלכה יכולה להיות כל כך אכזרית. מאחר שצביה נואשה מבית הדין הממלכתי, וממילא לתפיסתה נזקקה בעיקר לפתרון הלכתי למצבה, החלטתי לעזור לה להגיע לאנשי הלכה שאינם כפופים למערכת בתי הדין הרבניים, הרוויה בפוליטיקה ובתפיסות הלכתיות נוקשות.
קצה החוט הראשון הגיע בעקבות שיחה שלי עם תלמיד חכם שהעלה סברה עקרונית לכך שניתן לבטל את הקידושין באמצעות יסוד הלכתי שמניח שבזמן הנישואין האישה לא היתה מוכנה להתקדש אילו היתה יודעת על המצב הקיצוני שאליו תגיע (בשפה הלכתית "אומדנא דמוכח"). לאחר שהעביר לי חוות דעת והסכמה עקרונית להצטרף להרכב רבנים פרטי, עבדנו כדי למצוא עוד שני רבנים שיצטרפו להרכב.
העמל היה מורכב, בעיקר כיוון שדבר מעין זה, בנסיבות כל כך קיצוניות של סרבנות גט, לא נעשה עדיין במדינת ישראל. במשך כמעט שנה התמקדו הרבנים בכתיבת פסק הדין, תוך התייעצות עם תלמידי חכמים. צוות מרכז צדק לנשים פעל לאורך התקופה באיתור של רבנים שיתמכו ויצטרפו להרכב ובצדדים הלוגיסטיים של הקמת בית הדין.
בית דין רבני. אילוסטרציהצילום: פלאש 90
בסופו של יום הגענו כאמור אל היום המיוחל וביום כ"א בסיוון התשע"ח צביה קיבלה את המוצא ההלכתי שלו ייחלה במשך שנים – בית הדין קבע שהיא לא נשואה לאיש שמירר את חייה במשך שנים.
לאחר רגעי השיא שחוותה צביה בפני בית הדין של הרב שפרבר, שם חשה שדמויות רבניות הלכתיות מלוות אותה ומסירות ממנה את סבלות העגינות, היא החליטה לפנות לדרך חדשה, ולא רצתה עוד לנהל את תיק הגירושין מול בעלה לשעבר בבית הדין הרבני.
אם כן, ביקשנו בהתאם לרצונה של האישה שבית הדין הרבני יסגור את התיק. יש להבין שצביה ממילא לא השיגה דבר משהותו של הבעל בכלא במשך קרוב לשני עשורים. האיש לא נשא בעול הפרנסה, היא מעולם לא קיבלה ממנו מזונות ילדים לנוכח ריצוי המאסר, הילדים נפגעו מהעדרו של האב, ובנוסף היא לא קיבלה את הסעד שביקשה – שחרור מנישואיה. משום כך, סגירת התיק היה צעד טבעי עבורה.
לשמחתה של צביה, בית הדין הרבני בירושלים נענה אתמול (ג) לבקשתנו וקבע כי התיק ייסגר והאיש ישוחרר. יש לומר כי מאחר שכנגד האיש תלוי ועומד תיק פלילי מועד השחרור שלו בפועל עדיין לא ידוע.
הסיפור הקשה של צביה הוא קיצוני אך לא ייחודי. הפרשה מוכיחה שהטלת סנקציות על סרבני גט, ואפילו ישיבה ארוכה בכלא, אינה יעילה דיה והיא לא מהווה פתרון עבור נשים שבני זוגן עקשניים ונקמניים במיוחד, או עבור עגונות שבני זוגן שברחו ונעלמו מהארץ (יש מאות מסוג זה במדינת ישראל), וכמובן עבור נשים שבן זוגן אינו יכול לתת גט מסיבה של פציעה רפואית קשה. המסקנה המתבקשת היא שרק אימוץ הפתרונות ההלכתיים שמבטלים ומפקיעים נישואין יבטיחו את החירות והרווחה של כל נשות ישראל. דרכים אלה פתוחות בפני הדיינים אך לעתים הם נמנעים מהן לנוכח דרישות חברתיות ופוליטיות שונות.
כשייצגתי בעבר אישה בפני בית הדין הרבני וביקשתי לבטל את נישואיה, ענה לי הדיין "אם אעז לעשות כן, יתלו נגדי פשקווילים בכל בני ברק וירושלים". אל מול החשש של הדיין מפני סנקציה חברתית או עצירת הקידום המקצועי בבית הדין עומדות ושותקות מאות ואלפי עגונות. צביה גורודצקי בחרה להפסיק לשחק את המשחק הזה, ולאחר 23 שנות עגינות, לכל הפחות יש לכבד את הבחירה שלה.
ניצן כספי שילוני היא עורכת דין במרכז צדק לנשים ויזמה את הקמת בית הדין צדק לענייני אישות בראשות הרב דניאל שפרבר