העובדה שדתיים ורבנים חוטאים בעבירות קשות, לא אמורה להשליך על היהדות

הבעיה עם מקרים כשל חיים ולדר, מלבד הנזק הישיר כמובן, הוא חילול השם שהם גורמים: חרדים, דתיים ורבנים נתפסים כמייצגיה של היהדות, בין אם ירצו בכך ובין אם לא, וכאשר הם נתפסים בקלונם נראה הדבר כאילו היהדות עצמה נחשפה בקלקלתה

הרב ד"ר משה רט 05/01/22 10:10 ג בשבט התשפב

העובדה שדתיים ורבנים חוטאים בעבירות קשות, לא אמורה להשליך על היהדות
צילום: shutterstock

לא פעם אנו מזדעזעים כאשר מתגלה פרשת שחיתות בציבור הדתי או החרדי. מטרידים בעיקר הם מקרים בהם נחשפות עבירות מין אצל רבנים או מי שנחשבים אנשי טיפול וחינוך, כפי שהתגלו בגדול בשבועות האחרונים.

למעשה, אם אנחנו מזדעזעים הרי שהמצב טוב: זעזוע מתרחש כאשר קורה משהו מפתיע ובלתי צפוי, ואם מקרי שחיתות אצל דתיים ורבנים מפתיעים אותנו, הרי זה משום שאנו מצפים מהם להתנהגות מוסרית וישרה. למרבה הצער, בעקבות פרשיות אלה, יש אנשים שאיבדו מראש את האמון ביושרם של רבנים, ואף כאלה החושדים בכולם כמושחתים ונוכלים חלילה, וממילא כבר לא מתעורר אצלם זעזוע כאשר נחשף עוד מקרה כזה.

הבעיה עם מקרים כאלה, מלבד הנזק הישיר כמובן, הוא חילול השם שהם גורמים: חרדים, דתיים ורבנים נתפסים כמייצגיה של היהדות, בין אם ירצו בכך ובין אם לא, וכאשר הם נתפסים בקלונם נראה הדבר כאילו היהדות עצמה נחשפה בקלקלתה; לא רק שהיא לא מנעה מהמאמינים לפשוע, יטענו המבקרים, אלא אולי אף יצרה אווירה שהובילה אותם למעשים אלה. או במילים פשוטות: "אם ככה נראים הדתיים, אז אני לא רוצה שום קשר לדת".

איך אנחנו, כאנשים דתיים ומאמינים, אמורים להגיב לטענות אלה?

ראשית, יש להבדיל בין שני סוגים של שחיתות: כזו המנוגדת בעליל לתורה, וכזו שלכאורה נובעת ממנה. שחיתות בניגוד לתורה

שחיתות המנוגדת לתורה כוללת מעשים אשר נחשבים לחטא לא רק בעיני המוסר האנושי, אלא גם בעיני התורה וההלכה: עבירות מין, לקיחת שוחד, רמאות כספית, רצח וכדומה. העובדה שדתיים ורבנים חוטאים לפעמים בעבירות כאלה, לא אמורה לעורר כל קושיה כלפי התורה עצמה - בדיוק כשם שהעובדה שאנשים רבים עוברים על חוקי המדינה, אין פירושה שמשהו בעייתי בחוקים עצמם.

העובדה שמישהו חובש כיפה או לובש חליפה לא הופכת אותו אוטומטית למלאך עליון

בימינו, הציבור הדתי והחרדי נתפס כמייצג את התורה והיהדות. כתוצאה מכך, כאשר אדם דתי או חרדי סורח, נתפס הדבר כאילו מוטלת אשמה כלשהי או אחריות כללית על היהדות ש"גידלה" אותו. אבל זהו הרי אבסורד: תארו לעצמכם אדם שגדל בקהילה טבעונית, שנתפס יום אחד כשהוא מתעלל בחתולים להנאתו. האם מעשיו מטילים כתם כלשהו על אותה קהילה? ברור שלא - הרי הוא פעל בפירוש נגד ערכיה! מעשיו מכתימים רק אותו עצמו, לא את הקהילה או את האידיאולוגיה שלה, המתנגדת להם.

צריך להבין, שגם דתיים וחרדים ואפילו רבנים, הם קודם כל בני אדם בעלי בחירה חופשית, ויש להם יצר הרע שלא פעם מוביל אותם לחטוא. העובדה שמישהו חובש כיפה או לובש חליפה לא הופכת אותו אוטומטית למלאך עליון. ממילא אין שום היגיון להאשים את התורה בגלל אלה שבפועל אינם מצייתים להוראותיה.

אפשר לשאול, מדוע לימוד התורה וקיום המצוות לא זיכך את נפשם של אותם אנשים, לא הפך אותם לטובים יותר ומנע מהם להתדרדר לחטא. אבל כבר לימדו חז"ל: "כל הגדול מחברו - ייצרו גדול הימנו" (סוכה נב, א). התורה יכולה לרומם את האדם, אבל במקביל לכך גם היצר הרע שלו גדל ומתחזק, מעמיד אותו בניסיונות קשים יותר. לכן אין להתפלא על כך שגם הגדולים נופלים לפעמים.

שחיתות בחסות התורה

הקושי הגדול יותר הוא כאשר מעשי עוול נעשים לכאורה דווקא בשם היהדות. הללו כוללים למשל רמאות והשגת כספים בדרכים לא כשרות למימון מוסדות תורניים, אלימות כלפי אנשים שנתפסים כעוברי עבירות, וכן הלאה.

גם כאן צריך לדעת שלא כל מעשה שנעשה בשם היהדות, אכן מייצג אותה. הלוא רוב הרבנים וחכמי התורה יגנו באופן חד משמעי סוגי התנהגות כאלה. למרבה הצער, יש אנשים שאינם מקשיבים להוראות גדולי התורה, אלא חושבים שהם מכירים מספיק את התורה כדי להכריע בדעת עצמם בנושאים כבדי משקל אלה. קל מאד לקחת כמה פסוקים או מקורות הלכתיים מנותקים מהקשרם, ולהשתמש בהם להצדקת מעשים מנוגדים לחלוטין לתורה, כביכול לשם שמים.

יש "פסאודו-רבנים", שאמנם נראים כלפי חוץ כתלמידי חכמים, אבל הידע התורני שלהם שטחי ולוקה בחסר

לימוד תורה הוא דבר שמצריך זהירות רבה. אפשר לטעות בלימוד התורה ולהגיע למסקנות בעייתיות ומזיקות וכדי להימנע מכך יש ללמוד ממורים מוסמכים ויראי שמים, שהקדישו שנים רבות בעצמם ללימוד התורה מפי רבותיהם. כשם שישנם "פסאודו-מדענים" רבים, המשתמשים במושגים מדעיים בצורה שגויה ומקדמים דעות משובשות, כך יש "פסאודו-רבנים", שאמנם נראים כלפי חוץ כתלמידי חכמים, אבל הידע התורני שלהם שטחי ולוקה בחסר.

התורה מדריכה את האדם להיות מוסרי, ישר והגון בכל אורחות חייו, ואף מלמדת אותו כיצד לעשות זאת. ואכן, ניתן למצוא בציבור הדתי והחרדי רמה גבוהה מעל הממוצע של מוסר, חסד, התנדבות, צדקה, ועוד. רוב הרבנים הם אנשים צדיקים, טובים וחכמים. אבל כמו בכל חברה, גם כאן יש חוטאים ועבריינים שונים. אנשים אלה אינם מייצגים את התורה והיהדות, ואין סיבה לשלול את הסחורה עצמה רק בגלל שחלק מהיחצ"נים שלה גרועים. הרי זה לא שבציבור החילוני חסרים אנשים מושחתים ועבריינים מכל הסוגים. סכנות נמצאות בכל מקום, אבל הן לא סיבה להימנע מללכת בדרך הנכונה והטובה.

הרב ד"ר משה רט  הוא מצוות  האתר לדעת להאמין, מכון ידעיה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר