לאחרונה יצאתי עם הBFF לקפה של סופשבוע. בין ביס באלפחורס לשלוק מההפוך שמענו את הזוג בשולחן ליד מנהל דיון סוער: "ראית את חבורת הנערים האלה? כל היום מסתובבים בין מסעדה למסעדה, לא נמאס להם כבר?"... "מה קרה לך פנחס, זה מוטי הבן של חנה מהדואר, הוא חלק מהפרויקט הזה, נו , שומרים על הילדים או משהו כזה...".
על בני נוער משוטטים בפאבים ובבתי הקפה כבר שמענו, זה לא חדש. אבל על כאלה שבאו "לשמור על הילדים שבאים לשם" הייתה לי זו הפעם הראשונה. יצאתי לתהות על קנקנו של מוטי ואחרי מאמצי נפנוף ושלוש שריקות, הצלחנו ללכוד את תשומת ליבו ולהביאו אל השולחן שלנו.
מסתבר שמוטי הזה, הוא שמיניסט מושבע בתיכון הדרים המקומי שלקח על עצמו מיזם לא קטן והחליט שהוא הולך לשכנע את כל בתי הקפה בעיר, כאלה שמאפשרים גלישה באינטרנט "חינם" (נתעלם שנייה מהעלות האסטרונומית של המנות...), להציע לאורחיהם גלישה "בטוחה" בלבד.
מוטי הסביר כי שלא כמו במדינות מערביות אחרות, בישראל אין עדיין חוק שמחייב את בעל העסק בהעמדת אינטרנט מסונן מתכנים פוגעניים, אבל מה שבעלי העסק לא תמיד יודעים, שכן יש חוק שמחייב את ספק האינטרנט להציע את השירות בחינם. מוטי עובר בין מסעדה למסעדה ובסבלנות אין קץ מאתר את בעל העסק (משימה כמעט בלתי אפשרית כשמדובר בבית קפה ישראלי...) ומסייע לו בכל השלבים הדרושים על מנת להעמיד אינטרנט בטוח עבור כל באי המסעדה (כולל המתנות לנציגי שירות עמומים/תמוהים/עייפים...).
ביקשנו לאחל למוטי סחטיין על היוזמה, אבל הוא מיהר לעצור אותנו ולהסביר שזה בכלל חלק ממיזם גדול הרבה יותר בארגון שקוראים לו "לוקחים אחריות - משנים מציאות ברשת", ששם לו למטרה לשנות לטובה את מציאות הרשת והמדיה של בני הנוער בישראל. בארגון פועלים מאות בני נוער בהתנדבות מלאה, כאשר מיזם "עסק בטוח" הוא חלק מפעילות הארגון.
התגלית המרעישה ביותר בכל הסיפור הזה שהרעיון למיזם "עסק בטוח" בא מבני הנוער בעצמם, שדיווחו כי בתור ילדים הם היו חווים יציאה לבתי קפה ומסעדות עם הוריהם כאשר חלק גדול מבני גילם היה מסיים במהירות את הארוחה על מנת לשקוע בנבכי הסמארטפון של אבא/אמא "כי יש וויפי חינם", אך היו בנקל פוגשים במקרה או שלא במקרה תכנים לא רצויים כגון פורנוגרפיה ואלימות.
"אתם יוצאים ממש לשטח. איך זה עובד?", שאלנו ומוטי ענה: "אני יכול ללכת לבד, אני יכול ללכת עם עוד חבר או שניים. אנחנו לוקחים אתנו פלאיירים שמסבירים על הפרויקט והולכים למתחם אוכל/ קניות הקרוב".
"אתם נכנסים לבית קפה. מה עושים עכשיו?", הקשינו ובן הנוער מיד השיב: "מבקשים לדבר עם בעל העסק, מציגים את עצמינו ואת הארגון, מספרים קצת על מציאות המסכים והמדיה הקיימת כיום במדינה ומציעים לסנן את הוויפי מפורנוגרפיה".
"ולמה שבעל העסק ירצה? כמה זה עולה?" הקשינו שוב, אך מוטי לא נבהל, "קודם כל חשוב שבעל העסק יזדהה עם המטרה, וברוב המוחלט של המקרים מדובר בבעלי עסק שהם גם אבא/אמא לילדים, וישר מבינים במה מדובר. מי שלא מזדהה - לא יתקין סינון. מי שמזדהה - אנחנו עוזרים לו עם תהליך הסינון שלוקח כמה דקות בודדות, והוא חינמי לחלוטין. מתקשרים לספקית האינטרנט ומבקשים ממנה לספק סינון לאינטרנט של העסק. עפ"י חוק היא חייבת לספק את הסינון בחינם".
"יפה מאוד. אבל בתור לקוחות רעבים - איך נדע לאיזה עסק יש אינטרנט מסונן?", שאלנו שוב וקיבלנו במהרה תשובה, "כמובן - כל בית עסק עם וויפי מסונן מקבל תעודת "עסק בטוח".ולנו, בתור לקוחות נתונה הבחירה איפה לאכול".
בתאבון!
הכותב הוא יזם ומנהל קשרי חוץ לארגונים