שמעתי את אותו הסיפור ממספר מסורבות-גט: "הרב שלי אמר לי לא לדאוג – אם תהיה בעיה הוא יעזור לי להשיג גט!". אבל לא כך מתנהלים הדברים. \
האמת היא שלרב מסדר הקידושין, רב-מחנך או רב מקומי, אין שום יכולת לעזור מהרגע שאותו חתן נישא לכלה ומסרב לגרש אותה.
הכוח לגרש אישה מונח בידי האיש שאתו התחתנה כדת משה וישראל, ולא בידי רב ואפילו לא בידי בית דין רבני, שלא כמו בבתי משפט אזרחיים במדינות דמוקרטיות אחרות, שבהם נתונה הסמכות בידי השופט לשנות את המעמד האישי של בני הזוג מנשואים לגרושים.
עם כל הרצון הטוב של בית דין רבני במדינת ישראל לדאוג לגירושין של זוג, אין לדיין את הסמכות לשנות את המעמד האישי של בני הזוג בפעולה של גירושין. הכוח לשחרר את בן או בת הזוג מונח, באופן ממשי, בידיים של אותם בני זוג - כאשר האיש מניח את הגט בידי האישה והאישה מקבלת את הגט.
גם גברים יכולים למצוא את עצמם מסורבי גט. הדרך עד לפירוד ההלכתי הסופי אינה קלה עבורם, אבל בסוף הם יכולים להשתחרר. לאישה מסורבת הגט אין מוצא חילופי ממסירת הגט על ידי האיש לידיה מתוך רצונו. אפילו אם בית דין רבני יפסוק כי האיש חייב לגרש את אשתו; אפילו אם בית הדין יטיל עליו צווי הגבלה עד שיציית לבית הדין; אפילו אם בית הדין הרבני יצווה על מאסרו בבית הסוהר עד שיגרש את אשתו – כל זה אינו מהווה שינוי מעמד האישי של האישה מאשת איש ל"פנויה להינשא".
יתר על כן, במקרים הבודדים שבית הדין פוסק "כפיית גט" כנגד האיש הסרבן, אין בפסק דין זה די כוח לשנות את המצב. אף רב או בית דין לא יפעיל לחץ פיזי על סרבן גט. אם באמת ישתמש רב באלימות, הרב עצמו ייעצר בגין תקיפה. בימינו אין רב שיוציא לפועל את פסיקת הרמב"ם ויצליף בסרבן גט בשוט. ידו של הנתבע לגירושין על העליונה. לא זו בלבד שיש לו יותר כוח ממבקש/ת הגט, אלא יש לו יותר כוח מבית הדין הרבני!
בתי הדין הרבניים בישראל מצליחים להביא סרבני גט לגרש את נשותיהם בנסיבות מסוימות. אבל זה קורה במחיר כבד לאשה, לילדים ומשפחתה הרחבה. מחיר בדמות זמן יקר (כאשר השעון הביולוגי שלה מתקתק), כאב נפשי עמוק, כסף, מלחמות משפטיות וטראומה. אפילו כך, לא בכל מקרה מצליח בית הדין הרבני לשכנע סרבן גט לתת את הגט המיוחל.
את כל זה אפשר לחסוך מבני הזוג אם חס ושלום יגיעו לגירושין. הטראומה של גירושין קיימת בכל מקרה, אבל עלינו למזער את הנזקים. יום העגונה, החל בתענית אסתר, השנה בתאריך 20 למרץ, מאפשר לנו רגע של מחשבה. אם מתוך אחריות לילדינו אנו מחסנים אותם נגד מחלות ודואגים לביטוח בריאות – האם לא באחריותנו לדאוג לביטוח ולחיסון נגד סירוב גט? הדבר דומה למחלת הפוליו. המדע לא מצא רפואה למי שחלה במחלת הפוליו, חס ושלום, אבל הוא כן מצא את הדרך שלא ייפגעו מהמחלה – על ידי חיסון מניעתי של הציבור כולו. כאשר כולם מחוסנים, המחלה לא תוקפת.
כך פתרון בעיית סירוב הגט. כאשר כל זוג חותם על הסכם קדם נישואין למניעת סירוב גט, הוא מונע מכל אדם להפוך לסרבן גט אם יגיע לגירושין. אם אתה ואת, תדאגו לכך שהבת שלכם תחתום עם החתן על ה"הסכם לכבוד הדדי" למניעת סירוב גט, אתם תוודאו שהיא מובטחת עד כמה שאפשר. באמצעות חתימה על ההסכם, בני הזוג בעצם מעצימים את כוח בית הדין הרבני בעתיד ומעניקים לו כלי לטפל בסרבן גט.
הרעיון פשוט – בהסכם לכבוד הדדי הן האיש והן האישה מתחייבים למזונות בן הזוג במקרה ואחד דורש להיפרד מבן זוגו. הדרך "לברוח" מחוב כספי זה הוא על ידי ההסכמה להתגרש וסידור הגט תוך שישה (ולפעמים תשעה) חודשים. כל זה מלווה בטיפול זוגי מקצועי אם ישנה דרישה לזאת. אתה הוא זה, ואת היא זאת, שחייבים לשמור על משפחתכם. ישנם הסכמי קדם נישואין הלכתיים שהוכיחו את הצלחתם: בארה"ב, ההסכם של בית הדין דאמריקא (the prenup.org); ובישראל, ה"הסכם לכבוד הדדי". כמו שאמר קהלת: "והכסף יענה את הכל".
אף אחד לא ידאג לבתך כמוך. אולי הרב שלך ימליץ על חתימה על ההסכם ואולי הרב לא ירצה להתייחס לנושא בכלל. אבל את ואתה, תהיו אלה שנושאים את הכאב הקיומי, אם חס ושלום, מישהו במשפחתכם יגיע למצב של סירוב גט. זאת אחריותך לדאוג לכך שהסכם קדם נישואין הלכתי למניעת סירוב גט ייחתם על ידי כל זוג ההולך להינשא במדינת ישראל.
הכותבת היא חברת 'בית הלל'; מנהלת את הפרויקט למניעת עגונות וסירוב-גט בתנועת 'ישראל הצעיר' בישראל והסוכנות היהודית ואחד ממחברי ההסכם לכבוד הדדי, והטוענת הרבנית הראשונה לשרת כחברה בוועדה לבחירת דיינים.
יש פתרון לסרבנות גט. הרבנית לבמורצילום: באדיבות המצלומת