הגיע הזמן לטרוף את הקלפים

חמישים שנה שאנחנו מנהלים את הסכסוך מול ערביי יש"ע ולא מוצאים פתרון. כולל ממשלות ימין. הסיבה היא שגם בימין אין תמימות דעים לגבי ההסדר הכולל הרצוי. טראמפ כבר שנה וחצי נשיא, וזה לא יימשך לנצח. צריך לחשוב מחוץ לקופסא ומהר

ארז צדוק 08/07/18 20:48 כה בתמוז התשעח

הגיע הזמן לטרוף את הקלפים
ארז צדוק, צילום: באדיבות המצולם

בכל פתרון ימני שאיננו כולל מדינה נוספת בין הירדן לים, מגיעים בסוף לשאלת מעמדם של ערביי יש"ע. האם הם יקבלו אוטונומיה בלי אזרחות? נספח את שטחי C? את כל השטחים? ערביי יש"ע יקבלו ת.ז. כחולות? נהיה מדינת אפרטהייד? השאלות ואי-ההסכמות הללו משתקות אותנו ומובילות את ממשלות הימין להמשך 'ניהול הסכסוך' במקום לחתור לפיתרון. המו"מ שמנהלים בין לבין, נעשים במטרה להעביר את הזמן. אבל אפשר לעבור ממצב של ניהול הסכסוך למצב של קידום הפתרון. תוכנית 'משקיעים בפתרון' שאני מציג היום כוללת ארבעה רבדים מקבילים: פיתוח עסקי ותעשייתי, בנייה והתיישבות, עצירת ההסתה וריבונות.

פיתוח עסקי ותעשייתי ברמה שמייצרת שינוי, עלול לבוא על חשבון הפריפריה. כדי למנוע את זה, צריך להביא חברות אמריקאיות שיקימו מפעלים ביהודה ושומרון, עם מענקים מארה"ב על חשבון כספי הסיוע לרש"פ, הטבות מס מישראל ומיתוג של אחריות תאגידית לחברה שמקימה מפעלים באזורי עימות. הנושא כבר נידון בקונגרס האמריקאי וקיבל תמיכה. תעשייה משגשגת ביו"ש, מעבר לפרנסה שתתן ליהודים הרבים שיעברו לאזור ולערבים שגרים שם, תהפוך את האוכלוסיה הערבית מענייה ונזקקת, ליצרנית ומשלמת מסים, דבר שיהפוך אותה לאטרקטיבית יותר בהסדר אזורי כולל.

המטרה של מיליון יהודים ביו"ש זה טוב מאוד, אבל אסור להישאר רק בגושים. צריך לחזור לצפון השומרון עם נוכחות משמעותית, לחזק את ישובי הרכסים סביב שכם, ליצור חיץ התיישבותי ממערב השומרון דרך אריאל ועד גוש שילה, חיץ נוסף מירושלים דרך אזור 1E אל מעלה אדומים, וכמובן לחזק את אזור הר חברון. רק התיישבות אסטרטגית תוריד מהשולחן את חלום המדינה הפלשתינית.

את ההסתה צריך לעצור גם בכלים כלכליים. חוק קיזוז משכורות מחבלים במתכונתו הרכה הוא הרע במיעוטו. צריך לצרף אליו את חוק טיילור פורס האמריקאי שמונע מהרשות הפלשתינית תמיכה כלכלית אמריקאית כל עוד היא משלמת משכורות למחבלים, ומנופים כלכליים נוספים ויש מאוד משמעותיים, ולהסביר לאוכלוסיה הערבית מה היא מפסידה כשהיא תומכת במחבלים. זה גם נכון וצודק, וגם חכם.

והדבר האחרון – ריבונות. הריבונות חשובה ומתי אם לא בממשל טראמפ נכריז עליה, כמובן לאחר עבודת הכנה יסודית. הריבונות בשלב הזה תחול על כל הישובים הישראליים ביהודה ושומרון, ורק עליהם. זאת גם כדי להימנע מקביעת תקדימים לגבי הסטטוס של ערביי יו"ש. ריבונות על כל חלקי ארץ ישראל תהיה, אבל תיקבע כשיהיה מתווה לגבי ההסדר האזורי הכולל. ריבונות על הישובים הישראליים בשלב זה תתרום גם להחלת החוק הישראלי על הישובים, לאחריות משרדי הממשלה במקום המנהל האזרחי וכמובן תימנע הריסות בתים.

לסיכום, אחד הכללים בכתיבת ספרות מתח, הוא שחייב להיות סוף סגור. חייבים לדעת מי הרוצח. גם בתוכניות מדיניות ישנה ציפייה לסוף סגור, אבל תוכנית מדינית היא לא סיפור מתח, היא מציאות החיים שלנו פה. כדי שהתוכנית תהיה ברת ישום, חייבים לחרוג מהכלל ולהבין שסוף סגור ופתרון יגיעו במסגרת הסדר אזורי כולל. תוכנית מדינית ריאלית צריכה להוציא אותנו מהמצב המתמשך והחולה של 'ניהול הסכסוך', ולקדם אותנו לקראת פתרון. התוכנית יכולה להיות מיושמת במלואה וזה המצב הרצוי, או באופן חלקי. כך או כך, היא תכין את הקרקע ואת האנשים שעליה לפתרון נכון, צודק ובר קיימא.

 

 

הכותב הוא מנכ"ל 'קרנות אביב', כלכלן ופעיל חברתי.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר