בית הלל ובית שמאי

ש: העם הפשוט היושב בציון שואל פעמים רבות בכאב: למה הרבנים לא מתאחדים?
ת: אכן זה מאוד כואב.  ב"ה נתרפאנו מהיצר של שנאת חינם, אך יש עוד שרידים.  לאט לאט בסבלנות זה יסתדר.
ש: אי אפשר להקים סנהדרין שיאחד את הכל?
ת: לא.  אם לפני כמה מאות שנים, כאשר היו ענקי עולם, יזמה זו לא הצליחה, קל וחומר בדור העני שלנו.  אלא הכיוון הוא הפוך: כאשר תהיה אחדות, נוכל להתחיל לדבר על סנהדרין.
ש: אבל כיצד תיתכן אחדות, הרי יש חילוקי דעות, ולא מהיום, כגון בין הרמב"ם והרי"ף והרא"ש או בין רש"י לתוספות, או בין השולחן ערוך והרמ"א?!
ת: אחדות אינה אחידות.  חילוקי דעות, הם דבר ששייך להופעת התורה, הבעיה היא חילוקי לבבות.
שש: במה הם באים לידי ביטוי?
ת: מריבות בין חצרות, נקימה ונטירה, פשקוולים.  לצערנו זה גם מרחיק את האדם מן התורה.
ש: אז מה הפתרון?
ת: מרן הרב קוק מסביר באגרות, שהאחידות אינה היום על הפרק, אלא צריך כבוד הדדי.  אנו לא מסכימים אבל אנו מכבדים.  ובמשך הזמן, הכבוד גם יביא לאחידות מסויימת. בינתיים, הוא מה שאמרנו: חילוקי דעות, כן, חילוקי לבבות, לא.
ש: ובסיכום?
ת: בית הלל ובית שמאי, על אף שהיו ביניהם חילוקי דעות, היה ביניהם שלום, היו מתחתנים יחד ומשאילים כליו אחד לשני, לקיים אמת ושלום אהבו (יבמות יג. טו).