אפתח בגילוי נאות. יהיה זה הגילוי הנאות שאני אולי הכי שמח בו, הכי גאה בו, שאני מגלה אותו כמה שיותר וככל שרק ניתן - אני נטעאל בנדל בוגר ישיבת הסדר. בוגר גאה, גאה מאוד, של ישיבות ההסדר. כשאני רואה בתי מדרש שוקקי חיים לומדים תורה ישראלית מחוברת לחיים- אני גאה. כשאני רואה הסדרניקים רצים במדי צה"ל ורגע לפני ההתנפלות החזירית על הפריסה הם עוצרים ליטול ידיים- אני גאה. כשאני רואה אותם באוניברסיטה נאבקים על הדף היומי- אני גאה. כשאני רואה אותם מתייצבים למילואים- אני גאה. כשאני יונק את יציר לימודם של רבני ישיבות ההסדר אנשי הרוח של הציונות הדתית- אני גאה. כשאני רואה אותם בחזית המפעלים החברתיים והגרעינים ברחבי הארץ- אני גאה. כשאני רואה הסדרניק בן ארבעים מעביר שיעור פרשת שבוע פשוט בקהילה- אני גאה. כי אני גאה בישיבות ההסדר. לא סתם גאה. גאה מאוד. אחרי הגילוי הנאות, אפשר להתחיל.
א.
750 חיילים בשירות פעיל. זוהי מהומת ישיבות ההסדר. הבה נכנס לפרופורציות- לא מדובר על אלפי אברכים חרדים ולא על 1800 'עילואיים' חרדים שגם ח"כ שטרן הסכים לפטור משירות, מדובר על 750 חיילים. זהו. סתם לשם השוואה, על פי נתוני משרד התרבות והספורט כיום ישנם 630 ספורטאים מצטיינים שאינם שותפים לשירות קרבי כלל ומבצעים שירות שלרוב בינו לבין תרומה למדינה אין דבר במשותף (האמינו לי, שירתי בקריה לצד כמה מהם). 630 ספורטאים מצטיינים, יופי של שוויון. אבל היכן הם והיכן ח"כ שטרן ומסוממי השוויון. כשישנה ירידה של כ-10% לגיוס קרבי לצה"ל וכשרק 40% מאוכלוסיית המדינה משרתים ביחידות קרביות, ברור לכל ש80% מההסדרניקים המשרתים בקרבי הם לא עוד חיילים. הם חיילים שרוצים להזיע למען המדינה ולא רואים בשירות נטל כי אם זכות.
ב.
איך אני יודע שהם לא עוד חיילים רגילים? תשאלו את חיל הים. ב-2008 החליטו בחיל הים שהם מעוניינים לגייס לשירותם תלמידי ישיבות הסדר. מדובר היה בהשקעה תקציבית גבוהה מאוד שהושקעה במערכות שומרות שבת, כמו גם במאמץ אישי על שמירה על כשרות בספינות הדבורה קטנות שם מבשלים החיילים בעצמם. הכשרת הספינות, נהלי שבת חדשים. לא פשוט בכלל ללוחם החילוני. מפקד חיל הים דאז, האלוף במיל' אליעזר (צ'ייני) מרום החליט שהוא לא הולך על כל הקופה והכניס את ההסדרניקים לתקופת ניסיון. אלא שבניגוד לגחמות של ח"כ שטרן ודומיו ("שירות ההסדרניקים אינו מועיל לצה"ל"), האלוף צ'ייני דווקא סבר אחרת ואחרי שלוש שנים של בחינה מדוקדקת הכריע כי ההסדרניקים מועלים לחיל, גם בשירותם הקצר אך המשמעותי. "לקבל חבר'ה אחרי שנתיים בישיבה בגיל 21 זה יתרון משמעותי של בגרות ורצינות" מספר לי סרן במיל' אבי כץ, חובל ומפקד דבורה בפלגת הדבורים 916 באשדוד, "כמפקד הרגשתי שיש לי שפה משותפת איתם בגלל הבגרות הזאת והתרשמתי שערכי אהבת המדינה והרצון להגן עליה מאוד גבוהים. כולם יצאו מנצחים, חיל הים קיבל תוספת של לוחמים איכותיים והבניישים קיבלו שירות מיוחד ומשמעותי. בתור אדם חילוני שלא שומר כשרות היה מדהים בעיני לראות את הרמה הזאת של הכבוד ההדדי של שמירת כשרות ושבת בצוות ובכלל, לראות לוחם מניח תפילין בזריחה בלב ים, אין יותר מדהים מזה". זה לא אני אמרתי, זה החובל. אגב, בשנה שעברה ההסדרניק יצהר כהן קיבל את אות מצטיין אלוף מפקד חיל הים. שירות לא מועיל, כבר אמרנו.
ג.
מראשיתה הייתה הציונות הדתית לגשר של גם וגם. גם ציונות וגם דתיות. גם תורה וגם עבודה. גם ישיבה וגם תיכונית. גם לימוד תורה וגם צבא. גם מגזריות וגם כלל ישראליות. גם דוסים וגם פתוחים. גם וגם. כל חובש כיפה סרוגה מכיר היטב את הקושי הזה של לחיות גם וגם. להיות בחור או בחורה דתיים בסביבה חילונית זה לא פשוט מכל היבט שלא תבחרו. העמידה על הגבול הדק שבין ה'גם' האחד ל'גם' השני, או אם תרצו- גשר בין הקצנה חילונית להקצנה חרדית, הוא בחירה בחיי שליחות לא קלים כאשר הסכנה היא שהציונות הדתית תאבד את בניה, אם ל'גם' האחד ואם ל'גם' השני. אם לדתל"שים והמסמסים בשבת ואם לחרדיות. אלא שקשיים וסכנות מעולם לא גרמו לנו לעצור. הם גרמו לנו להיזהר, להיות טובים יותר, חדים יותר, אבל לעצור? לא אנחנו. לא בבניית הארץ בקיבוצים הדתיים, לא בגוש אמונים, לא בגרעינים התורניים ולא ברבני צהר.
ישיבות ההסדר, גם תורה וגם צבא, הם האידאל המזוקק של הציונות הדתית. ללא הם יש חשש שתיפרד ה'ציונות' מ'הדתית' (לפחות מה'דתית' לומדת התורה) אל עבר לייטיות שתבקר בבתי כנסת רק בסופי שבוע או חרדיות מנותקת מעם. הציונות הדתית מוכרחה לתשתית אידאולוגית של 750 בחורים שלומדים תורה מחד, משרתים בצבא מאידך, ומעורבים עד עמקי נשמתם בחברה הישראלית. גם המכינות של הרב אלי סדן ('עין איה' ברבאק) המכובדות מאוד בעיני ובטח מי ששרת שלוש שנים או למד רק שנה אחת בישיבה גם הם מכובדים מאוד- לא יהיו מי שיובילו שיח תורני בציונות הדתית בפרט ובחברה הישראלית בכלל. אם החברה הישראלית חפצה בציונות הדתית התורנית, והיא חפצה, ואם החברה הישראלית חפצה ביהדות ישראלית פתוחה ומעמיקה (ולא יהדות שמסתכמת באגדתות של תנורו של עכנאי), והיא חפצה, זה המחיר. 750 לומדי תורה קרביים שהם הרבה פחות ממשרתי גל"צ, במחנה, ספורטאים מצטיינים, זמרים ודוגמניות שאינם מתקרבים לקרסולי התרומה של ההסדרניקים לחברה הישראלית.
ד.
לפני חצי שנה נוצר קשר ביני ובין איתי רום כתב תכנית התחקירים המקור של רביב דרוקר. הוא ביקש להיפגש איתי בבית קפה ברחוב ה' באייר ליד כיכר המדינה בתל אביב, "אל תדאג, המקום כשר" הוא אמר. בשיחה של שעה ויותר הוא סיפר על התחקיר שמתרקם ובקש שאערוך לו היכרות עם ישיבות ההסדר. תכני לימוד, אופי, סגנונות של ישיבות וזרמים. הכל. לאחר כמה ימים הוא התקשר אלי שוב ובקש שאעמוד מול מצלמה בראיון שישודר בתחקיר. הסכמתי אך הזהרתי - אני תומך נלהב של ישיבות ההסדר. וכך היה, במשך שעה מול מצלמה הוא חקר ושאל שאלות קשות, הריאיון התקיים על רקע לשכת הגיוס בירושלים. אני, שהגעתי מוכן מראש, עניתי תשובות מספקות. כל כך מספקות שלא הופיעו בתחקיר, בכל זאת, עדיף התבטאויות של בוגרי ישיבות הסדר שהחליטו לנקות את מצפונם על ידי תקיפת הישיבה בה למדו או רבנים עם אמירות שפשוט לא אומרים בתחקיר מול מצלמה כמו "אין הברכה שורה אלא מן הדבר הסמוי מהעין".
בסופו של דבר אני מרוצה. אני מרוצה בגלל שהתחקיר הצביע על בעיה קטנה בישיבות ההסדר שדורשת טיפול. קטנה משום שאם לרגע מתבוננים בנתונים ולא במניפולציות טלוויזיוניות אז מגלים למשל שב-2013 ערך הצבא 62 ביקורות פתע בישיבות במסגרתן מצאו רק 6% היעדרויות של תלמידים. זאת בנוסף ל-70 ביקורות של משרד החינוך כאשר רק ארבע ישיבות מתוך 74 נפסלו. כשמסתכלים על זה, אין עוד מוסד מתוקצב במדינה שנערכים בו 132 ביקורות בשנה אחת. זה מטורף. פשוט מטורף. אגב, בראיון שערכתי עם ח"כ שטרן, ראש אכ"א לשעבר הוא אמר שישנם 40% בטלה ואילו אני טענתי שישנם רק 10%. שמחתי לראות ששנינו טעינו. ועם זאת, נקודת האור בתחקיר היא שהוא יגרום לישיבות להתאמ. יותר כדי לחסל את 6% אחוזי הבטלנים המרגיזים ואת האחוזים הבודדים הנוספים שאולי קיימים ולא נתפסו בביקורת. וכשאני מסתכל על ששת האחוזים הללו אני רואה גם את 94 האחוזים שלומדים תורה מבוקר עד לילה ומשרתים בצה"ל- ואני מתמלא בגאווה.
הרימו ראש הסדרניקים. הרימו ראש.
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il