טקס הענקת פרס ישראל נערך היום (חמישי) בירושלים, במהלכו אמר שר החינוך ויו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, כי לאף צד במערכת הפוליטית אין מונופול בשום תחום
"כשהייתי ילד", פתח בנט בסיפור, "חזרתי יום אחד מבית הספר 'כרמל' שבחיפה ושאלתי את אבא, עליו השלום: 'אבא, תגיד, אנחנו אשכנזים או ספרדים'. אבא הסתכל עליי במבט של תמיהה, שתק לרגע, וענה: 'אנחנו יהודים'".
בהמשך הוא ניסה להציג את המגוון הקיים בין מקבלי הפרס, "הביטו במקבלי פרס ישראל על הבמה:
כמה הם שונים - בארץ מוצאם, בדעותיהם, במבטאם - אך כל הכלות והחתנים שותפים בשאיפתם לבנות כאן מדינת ישראל מופלאה. 70 שנים לנו, וְ-70 פנים לנו".
בנט הציג את זוכי הפרס ותיאר את פועלם למען מדינת ישראל. לאחר מכן שאל, "כיצד אפשר לחיות כאן יחד, אנשים עם דעות כל-כך שונות וכל כך מתנגשות, וּבכל זאת לקיים את יִיעודנו לאור המחלוקות? התשובה היא שאנחנו בני משפחה אחת. דמיינו שאתם מתיישבים בליל סדר משפחתי, לכל אח ואחות דעה פוליטית שונה. חלק מהנכדים חילוניים, חלק דתיים, אחרים חרדים. אז מתווכחים, אך אוהבים. כי כולנו משפחה אחת".
בטקס שנערך במעמד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יושב ראש הכנסת -יולי אדלשטיין, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, ראש העיר ירושלים ניר ברקת ורבים נוספים הוצגו מקבלי הפרס.
פרופ' אלישע קימרון (חקר היהדות), פרופ' שלמה הבלין (חקר הפיזיקה), פרופ' יצחק שלזינגר (חקר הפסיכולוגיה), פרופ' אדווין סרוסי (חקר המוסיקולוגיה), פרופ' סרג'יו הרט (חקר הכלכלה), פרופ' אלכס לובוצקי (חקר המתמטיקה ומדעי המחשב), דוד גרוסמן (ספרות), רון בן ישי (תקשורת), גיל שויד (טכנולוגיה וחדשנות יישומית), יהודית ויהודה ברוניצקי (תעשייה), מרים פרץ (חיזוק הרוח היהודית-ישראלית), דוד לוי (חברה וקהילה), נתן שרנסקי (קליטת עלייה וקיבוץ גלויות), יהודה הראל (חקלאות והתיישבות), פרופ' נאוה בן צבי (חברה וקהילה - חינוך).
"חברַיי, אינני רק שר החינוך, אני גם מנהיג פוליטי של אחד מהצדדים בַּוויכוח. אני מאמין שאני צודק, אני משוכנע שהדרך שלי היא הדרך הנכונה", הוסיף בנט בנאומו.
לדבריו, "יש זרם אחד שמדגיש את הלאומיות, יש מי שמדגיש דווקא את הדתיות, ויש מי שמציב בַּמרכז את האוניברסליות ואת זכויות האדם. אנחנו זקוקים לכולם יחד. צריכים להקשיב לכל אחד מהכוחות. כל צד בוויכוח מאזן את הצד האחר, וּמְרומם אותו".
עוד אמר כי "חשוב לומר דווקא ביום זה: לַיַמין אין מונופול על הפטריוטיות בדיוק כפי שלשמאל אין מונופול על זכויות האדם. לא רק הַיַמין אוהב את ארץ ישראל ולא רק השמאל שואף לשלום. אלוּ גם אלוּ רוצים את טובת הַמְדינה. ויכוח בין אחים אסור שיהפוך לְשנאת אחים. כולנו משפחה אחת".
שר החינוך סיפר על דמות שהשפיע עליו מאוד והלכה לעולמה בפסח האחרון, לפני שלושה שבועות הלך לעולמו הרב הצבאי הראשי לשעבר, מפקד נועז בסיירת שקד ואיש בעל לב ענק, הרב תת-אלוף אביחי רונצקי. אהבתי אותו מאוד. יומיים לפני פטירתו באתי לבקר אותו בֶּבֶיתו. הוא שכב על המיטה, ואני רכנתי לידו וְאחזתי בידו. היה ברור לי--ונדמה לי שגם לו--שלא ניפגש עוד.
"הוא אחז בידי – וּבקולו הרועד בחר לבקש ממני רק דבר אחד: הוא ביקש ליצור מעין מנהג חדש בישראל: שכל אדם יברך את רעהו בְּשלום, כְּדרך שִגרה. יאֹמר "בוקר טוב" גם לאדם זר בַּאוטובוס או בַּמעלית. שנחייך אחד לַשֵני בִּמְקום העבודה. הוא האמין שכך תיווצר רוח טובה שתהא "מדבקת". אני יודע שזה נשמע קצת נאיבי, אך בואו ננסה".
לסיום, בחר לדבר על אחת מהזוכות כדמות מאחדת, "על במה זוּ, ניצבת עמנו הערב כַּלת פרס ישראל, אשת חינוך שאני כל כך אוהב, ואני יודע שכמוני גם כל עַם ישראל: מרים פרץ. אֵם הבנים. מרים שכלה את שני בניה, אוריאל ואלירז, בַּקרבות בִּלבנון וּבְעזה. אל מול האסונות שהִכּו בה, מרים בחרה בחיים. היא בחרה לחיות בעצמה, וְלהחיות אומה ברוחה. לוּ רק יכולנו לקחת, כל אחד מאיתנו, טיפה אחת קטנה של אהבת האדם שיש באשה הגדולה הזו! מרים היא-היא ניצְחון הרוח על החומר".
"אני פונה אליכם, אזרחי ישראל - יהודים וערבים; מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים; חילונים, חרדים וְדתיים; מתיישבים, עולים וּוָתיקים: שנת השבעים תהיה שנת הפלת המחיצות בּינינו; שנת אהבת חינם. הביטו בזוכים הערב, ורְאו כמה יש לנו להפסיד בלי אהבת חינם, אבל חשוב הרבה יותר שתראו – כמה יש לנו להרוויח בזכותה. חג עצמאות שמח, ישראל!"