מתוך כ-350 ימי מילואים שעשיתי מאז תחילת המלחמה, 80 היו במחלקת ההגמ"ר ביישוב שבו אני גר. בשירות הזה, שהתקיים במרחק כמה מטרים ממקום משכנם של רעייתי ובני, יצאתי עם הבנה שצריכים להיות תמריצים לשירות קרבי לוחם בחטיבות המתמרנות, וזה יקרה רק כשהצבא יחליט לעשות היררכיה בתגמולים ובמענקים. ובמילים יותר פשוטות: צריך לקצץ במענקים לחיילי ההגנה המרחבית.
ואכן, בשבועות האחרונים מקבלים כל חיילי המילואים הודעה על מתווה המענקים החדש לשנת 2025. חדי העין יוכלו לזהות בין פרטי המתווה החדש מהלך ראוי וחשוב: קיצוצים במענקים של חיילי ההגנה המרחבית. אני תומך נלהב של המהלך, וכדי להסביר מדוע נפתח בשיעור היסטוריה קצר: בתחילת המלחמה חיילי ההגמ"ר לא היו מוגדרים כלוחמים, על כל המשמעות הכרוכה בכך. בעקבות מאבק תקשורתי הם זכו לעדנה מחודשת וקיבלו דרגת לוחם שהעניקה להם את כל המענקים שחולקו ללוחמים. אלא שעכשיו, לקראת השנה החדשה, משרד האוצר מודיע שהוא מחזיר את מעמדם לזה שבטרם המלחמה, כתומכי לחימה.
המעט שבמעט שניתן הוא לנסות לפצות ולתגמל. זו המטרה של המענקים
ההחלטה הזו היא חשובה ונכונה. קשה להסביר במילים מהי המשמעות של להיות מילואימניק לוחם במלחמה; להיות רחוק מהבית למשך שבועות ארוכים על כל המחירים הכרוכים בכך, לעמוד בסכנה יום-יומית בגורל חייך - מה שכרוך גם בהקרבה מצד המשפחה שבבית. לצד אלה, ההיתכנות של קריאה לסבב מילואים נוסף ללא כל הודעה מוקדמת שמרחפת באוויר ומקשה על רבים מהלוחמים לשוב לביתם בלב שלם בימי השגרה שבין סבבי הלחימה. לכל המחירים הכבדים הללו אין באמת שווי בשקלים. אך המעט שבמעט שניתן הוא לנסות לפצות ולתגמל. זוהי המטרה של המענקים.
מפעילות הכוחות בטולכרם, צילום: דובר צה"ל
את כל המחירים הכבדים הללו חיילי ההגנה המרחבית לא נושאים על גבם. רובם הגדול לא נדרש להתרחק מהבית יותר מידי, חלקם מצליחים להמשיך ולפקוד את מקום עבודתם גם אם במינון נמוך מהרגיל. הם לא נמצאים תחת סכנה מתמדת ומשפחתם לא מתקשה להירדם בלילות. אמנם אופי המילואים הזה משתנה מיישוב ליישוב, אך במרביתם הגדולה, חייהם של חיילי ההגמ"ר לא משתנה דרמטית. שמירה יומית לכל היותר, שנוספת על המשימות השגרתיות של החיים.
כמה שיותר ביטחון
אני לא חושב שצריך להמעיט בערכם של החיילים המסורים. ההתייצבות איננה פשוטה, וייתכן שהורדת התמריצים תפגע במידה כלשהיא באחוזי ההגעה למילואים הבאים, לתקנים שממילא קשה מאוד לאייש. אך אסור לשכוח, כל חיילי המילואים נשחקים ככל שחולף הזמן. חשוב לדרבן את חיילי המילואים ככלל, ואחד הכלים הקיימים להביא עוד אנשים היא התמריצים הכלכליים. המענקים הללו יכולים לדחוף עוד אנשים להתייצב לשורות גיוס המילואים הלוחם, אולי אפילו ללוחמים מההגמ"ר.
אפשר לטעון מנגד: "למה צרות העין, מה אכפת לכם שהם מקבלים - בבחינת זה נהנה וזה לא חסר". אבל חשוב לומר: זה לא נכון. אם זה נהנה, זה חסר. הכסף הזה הוא הכסף של כולנו, וראוי שנתנהל איתו בתבונה. זה הרי ברור שאנחנו עוד נשלם מחיר על שנות המלחמה האלה. ועוד יותר ברור שהכל עניין יחסי. אם לצורך העניין, כל חיילי המילואים הלוחמים היו מקבלים משכורת כפולה ממה שהם מקבלים כאזרחים, גם חיילי ההגמ"ר היו דורשים את זה, מה שהם כמובן לא דורשים כעת. כי בסוף, הכל עניין של פורפורציות. לבינתיים, כדאי שנחלק את הכסף של משרד הביטחון - בצורה שתביא לנו כמה שיותר ביטחון.