זה עתה הוגשו 34 רשימות לבחירות לכנסת הבאה, מהן 24 חדשות המנסות את כוחן לעלות על המגרש הממלכתי העליון. מהן קיקיוניות ומהן מוקיוניות; מהן נולדו על ברכי נקמנות ומהן על ברכי שאפתנות. והדמוקרטיה חוגגת, כביכול; כל אחד יכול להנהיג! שיא הדמוקרטיה! האמנם?
אין ספק שחל פיחות ניכר בערכיות המפלגות הרצות לכנסת וברקורד שלהן. לא עוד תנועות בעלות אידיאולוגיה פוליטית, כלכלית או חברתיות מוצקה, הנאבקות להשתלב בהנהגת המדינה ולהאציל מרוחן עליה. הדגש הועבר לכוכבים-מנצנצים, כולל במפלגות הותיקות. הללו מתחרים בשוק הבוחרים בעיקר ביחצנות ובשיווק הקליפות החיצוניות של המועמדים.
נפנה איפוא מבטנו למחוזות הציונות הדתית, ולתופעה הדרמטית ההולכת ומתרגשת עלינו. אני עומד נפעם מול הטרנד המובהק של ניכוס ציוני-דתי לכל רשימה לכנסת ישראל, מכל הגוונים וקשת הדעות. אינני מדבר כרגע על נכונותם של אנ"ש להסתפח לשדות נכרים. מי לא יכוף ראשו בענווה כלפי המלך 'המלבישו בגדי שש, ושם רביד זהב על צוארו, ומרכיבו במרכבת המשנה אשר לו ויקרא לפניו אב-ח"כ', כמצוטט מפרשתנו בראש המדור. מבטי מופנה למלך (או למלכה) עצמו, לאדמו"ר ולניצב בראש הרשימה, המייחסים לציוני-דתי בעל רקורד ציבורי בינוני כח משיכה עילאי שיספק את הסחורה ויביא דוויזיות, או לפחות חצי פלוגה? אשרינו שזכינו לאטרקטיביות כזו! ואני לא קונה את הסיפור שהצבת ציוני-דתי בצמרת רשימה היא בשל סגולותיו. הוא והיא שם כדי לנגוס ב...מיגזר!
יכולתי להרים כוסית לתפארת הציונית הדתית אשר לפתע הכל רוצים בקירבתה ומחזרים אחריה, אבל עמדתי היא דֵי אבלה ויגונית; אני חוזה במהלכים אלו את התמוטטותה הסופית (?) של הציונות הדתית המאורגנת. ולא בשל שמרנותי (ולפחות בעיניי אינני כזה) אלא בשל חזון הציונות הדתית להטביע חותם וצביון יהודי למדינה. חלום זה הולך ונגוז, הולך ונמוג מבעד להתפזרות הכוחות הטובים - באמת הטובים - לכל רוח.
אמשיך ואקרא במדור זה, בקול גדול ובלי לאות, לחזק את הציונות הדתית המאורגנת, ראשית צמיחת גאולתנו. אל תלכו שולל אחרי כוכבים בכלל, וכוכבי-כיפה בפרט, כדי שלא איאלץ לכתוב דפי קינה לאחר הבחירות.