הרב ח"כ חיים אמסלם, ראש תנועת "עם שלם" שהביע תמיכה בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, בדברים שפורסמו לראשונה בכיפה, עוררה את השאלה ביחס לגישתן של מפלגות נוספות לנושא. במדור חדש בכיפה, "האותיות הקטנות", נעקוב אחר מצעי המפלגות ונשווה ביניהן, בעיקר סביב סוגיות של דת ומדינה.
סוגיית השבת היא רחבה וחשובה ותחבורה ציבורית בשבת היא רק חלק ממנה. השבת היא אחת מאבני היסוד של העולם היהודי ויש בה ערך רב גם מבחינת המסורת וגם מבחינה חברתית.ערכי החירות והשוויון באים לידי ביטוי בצורה מובהקת בשבת, שמצווה מנוחה על כל אדם, גם העבד והגר.יש לפעול לכך שיום השבת במדינה היהודית יישא אופי מיוחד ויהיה בו תוכן מהותי ומייחד. כמו כן ודווקא מתוך הרעיון הסוציאלי של השבת יש להגן על העובדים ולשמור על זכויותיהם, בין השאר על הזכות שלהם ליום מנוחה.סוגיית התחבורה הציבורית בשבת צריכה להגיע לידי פתרון מוסכם ותוך הידברות. מפלגת העבודה תומכת בעניין זה במתווה גביזון-מידן שמאפשר תחבורה ציבורית מוגבלת וספציפית בשבתות. ברשויות המקומיות יוחלט האם תופעל התחבורה הציבורית בשבת, על פי צרכי ואופי אוכלוסיותיהן. בד בבד, תפעל מפלגת העבודה על מנת להבטיח כי העובדים בשבת יזכו להגנה הולמת ולשמירה על זכויותיהם וכי הדבר ייעשה בהסכמה ובהבנה".יש לזכור את העובדה שמחסור בתחבורה ציבורית פוגע לפעמים דווקא בשכבות המוחלשות, שמתקשות לעמוד בעלויות הגבוהות של תחבורה פרטית בשובם מעבודתם או מבילוייהם.
כמו כן, העובדה שצעירים רבים מבלים בימי שיש בערב מחייבת אותנו לחשוב גם על מענה בטיחותי עבורם. כמו כל הנושאים האחרים בנושא דת ומדינה ובנושא השבת ראוי שכל ציבור ידע לצד העמידה על העקרונות שלו גם להתפשר כדי שנוכל לחיות כאן ביחד וכדי שנוכל לאזן בין הרצונות והצרכים של הציבורים השונים בחברה הישראלית והעובדה שפרופסור מכובדת כרות גביזון ואישיות רבנית נחשבת ומקובלת כרב יעקב מידן הצליחו להגיע להסכמה ביניהם היא עדות לכך שהדבר אפשרי גם במעגלים רחבים יותר, דבר שרק מפלגה מגוונת כמפלגת העבודה, תוכל להוביל לאחר הבחירות.
(חילי טרופר, ראש מטה ציונות דתית במפלגת העבודה)
סוגיית הפעלת תחבורה ציבורית בשבת עולה מפעם לפעם, כמו גם בתקופת הבחירות הנוכחית. הטענה המרכזית של המצדדים בהפעלתה היא לכאורה חברתית - לאפשר ניידות בשבת למי שאין את האפשרות הכלכלית להחזיק ברשותו רכב פרטי. העניין הוא שזו גם הסיבה מדוע לא להפעיל תחבורה ציבורית בשבת.פתיחת התחבורה הציבורית בשבת תיצור אפקט דומינו שיפגע בראש ובראשונה דווקא בחלשים. האם מישהו לקח בחשבון את יום החופש והמנוחה של נהגי האוטובוס? ומה לגבי כל אלו שעובדים במערך התחבורה, כדוגמת סדרנים ומאבטחים בתחנה מרכזית או תחנת רכבת? העניין הוא שזה לא יגמר רק באותם בעלי תפקידים. ברגע שתפתח תחבורה ציבורית בשבת בעלי מקצוע נוספים יצטרכו לעבוד ביום זה, הרי צריך גם מישהו שידאג לנקיון האוטובוס והשירותים הציבוריים הסמוכים לתחנה. אליהם יצטרפו אלו שימכרו אוכל ושתייה וסתם נשנוש לדרך. אט אט גם ספקים ומובילי סחורה אל דוכני המזון יעבדו גם הם בשבתות. אפשר עוד להמשיך אבל הרעיון כבר הובן. יתרה מזאת, במידה וחלילה יופעל מערך התחבורה הציבורית בשבת, אותם אנשים שאין להם רכב פרטי שלכאורה זקוקים לתחבורה ציבורית בשבת, ימצאו עצמם משתמשים בה דווקא כדי להגיע למקום עבודתם. כוחות השוק ו'אילוצים' כאלו ואחרים מצד מעסיקים, יגרמו לכך שדווקא אלו הנמצאים במעמד סוציואקונומי נמוך יאלצו לעבוד שבעה ימים בשבוע - מצב עגום בו נמצאים לא מעט בעלי מקצועות חופשיים בתחומי ההיטק, ראיית חשבון וכד'. לא רק דתיים אלא גם חילונים רוצים יום מנוחה מוגדר. גם מי שאינו דתי צריך יום מנוחה בשבוע בו הוא יכול להרשות לעצמו להתנתק משעון ולהקדיש זמן איכות למשפחה ולחברים. מעל לשיקול החברתי השבת היא גם ערך. פתיחת תחבורה ציבורית בשבת תמוסס את מהותה היהודי והרוחני של השבת. מדינת ישראל היא מדינה יהודית והשבת היא חלק בלתי נפרד מזהותה. לפיכך חובה לשמור על מעמדה של השבת ועל הסטטוס קוו הקיים בסוגיה זו, הן בערים מעורבות והן בערים בעלי ציוויון חילוני מובהק. את המחלוקת בסוגיה זו ניתן יהיה לפתור כאשר נאמץ את המודל הקיים בארה"ב - סוף שבוע ארוך.
(ח"כ ציפי חוטובלי)
גם אני רוצה לראות שבת יהודית מלאה. אני חולם על שבת אמונית, וגם על שבת סוציאלית, כזו שתאפשר פריחה אישית ומשפחתית. אבל המציאות היא שונה. אחוז ניכר מהעם היהודי לא מגדיר עצמו 'כשומר שבת'. הוא מבקש לנצל את יום המנוחה לנסיעה לביקור משפחתי או לאתרי בילוי. בדר"כ מדובר באוכלוסיות מוחלשות או בצעירים. חלק מהצעירים מסכנים עצמם בדרכים בשעות מאוחרות. אפשר להתכסות בשמיכת הסטטוס קוו, אבל היא שמיכה מלאת טלאים, מחוררת ובמידה רבה, ריקה מתוכן. מדוע?מפני שבמספר הולך וגדל של ערים כבר נוסעים אוטובוסים בשבת. מפני שבכל הארץ, בימי שעון הקיץ, תחבורה ציבורית נוסעת לפני צאת השבת. מפני שבכל אתר ואתר פועל מערך שלם של מוניות, המשרתות רק ציבור של עשירים. ובעיקר - מפני שהתחבורה הציבורית - כבר מזמן לא כל כך 'ציבורית'. רובן של חברות האוטובוסים הינן חברות פרטיות שזכו במכרזים של המדינה. הימים בהם "אגד" היתה החברה של כולנו חלפו לבלי שוב. אכן, המדינה מסבסדת ומפקחת על המחירים - אבל לא מדובר בחברות 'ציבוריות'.
ומעל לכל - השאלה הגדולה היא האם מלחמה כזו או אחרת מוסיפות לאהבת תורה ולרלוונטיות של היהדות בקרב החברה הישראלית או פוגעות בה. צריך להגיע להסדר חדש. יש הבדל בין תחבורה ציבורית הפועלת במקומות בהם מתגוררת אוכלוסיה שומרת תורה ומצוות לבין היסעים מאורגנים למרכזי בילוי או כאלה המסייעים למעבר בין עיר לעיר. צריך למצוא פתרון משותף, מאוזן, כולל. צריך למצוא פתרון מקרב ולא פתרון מרחיק. חשוב לבחון את העמדה שלנו לנוכח המציאות בה אנו חיים. ובעיקר- אסור לנו לרמות את עצמנו. להתעקש על מה שלא קורה בשטח, לשחק ב'כאילו'. שיח אמיתי על מערכת היחסים בין דת ומדינה יוביל לפריחתה של היהדות בקרב כל המגזרים. זה לא סותר את החלום על דמותה של השבת במדינה יהודית, אבל הדרך להגשמתו לא עוברת במערכת חוקים אלא במערכת החינוך, בשיחות, בשיעורים, בוויכוחים, בדיונים שיסייעו לכולנו לגבש את זהותה היהודית של מדינת ישראל.
(הרב שי פירון)
סיעת עוצמה לישראל בראשות ח"כ אריה אלדד וח"כ מיכאל בן ארי אומרת כי סוגיית התחבורה הציבורית בשבת היא חלק מצביונה של השבת בחיים הציבוריים בישראל וגם האחדות בעם ישראל חשובה לכן כל שינוי בסטטוס קוו יש לעשות בהסכמה לאומית רחבה"
מפלגות "הבית היהודי-תקומה" וש"ס סרבו להתייחס לסוגיה.
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il