1. "ואי את חייבת להקפיד לשתות יותר מים". סיריאסלי? כל טיפת מים היא מלחמה. להריח, להכניס, לבלוע, הטעם של המים, להשאיר אותה בגוף שלא תצא עם הקיא. אם היינו מצליחות לשתות מים, לא היינו נהנות לנו בעירויים.
2. "איזה כיף לך שאת מרזה בהריון". אז לא, זה לא כיף. זה לא נורמלי. זה כרוך בהרבה סבל. וכל חולה היתה מקבלת בברכה עוד 20 ק"ג ולא להתמודד עם ההפיר'.
-
עוד באותו נושאהתסמונת שגורמת להקאות מרובות בהיריון
23/11/17 15:55
3. "העיקר שברוך ה' העובר בריא". נכון, זה באמת משמח שהעובר בריא. ברור. אבל זה לא סותר את הקושי של האמא, את מה שהיא עוברת, את זה שהיא ממש סובלת. לא תמיד כרגע בתחושה שלה זה העיקר. האם זה שקשה לה אומר שהיא כפויית טובה על העובר הבריא? ממש לא.
4. "איך נעלמת לנו, מה נהיית סנובית". היא לא סנובית. היא סובלת. ונכון, קשה להכיל את זה כשזה לאורך כל כך הרבה חודשים. אבל כל יציאה מעוררת טריגרים להקאות. היא חלשה. היא בלי מצב רוח. אולי היא אפילו בדכאון (סטטיסטית- הסיכוי לדכאון בהריון גבוה יותר בהיפר'). היא בטוח מלאת רגשות אשמה גם ככה.
5. "ואי גם אני הייתי מקיאה בהריון איזה סיוט". הקאה בבוקר בשליש הראשון זה באמת סיוט. אבל, זה לא היפר'. וזה לא בר השוואה. וממש מקטין את מה שהיא עוברת.
6. "תקשיבי יש לי חברה שהיתה מקיאה ולקחה איזה כדור/ ניסתה איזו תרופה/ טיפול אלטרנטיבי וזה מה זה עזר לה!". תסמכי עליה שהיא ניסתה. הכל. זופרן. פרמין. בונג'סטה. ג'ינג'ר. אלא אם כן זה ממש טיפול מוכח וחדשני שיכול להיות שבאמת היא לא שמעה עליו, אין צורך. זה סתם מתיש. ולפעמים מצחיק לשמוע על תרופות "עדינות".
7. "איך את מספרת בשלב כל כך מוקדם?". נכון, בדרך כלל מחכים. אבל הרבה חולות מעדיפות לשתף בהתחלה, מהסיבה הפשוטה שזה ממש בזבוז אנרגיות להתאמץ על הסתרה. היא צריכה את כל העזרה שהיא יכולה לקבל במיוחד בהתחלה.
8. "איך את נראית חיוורת/ השמנת/ רזית/ הערות על המראה", היא גם ככה בתחושות קשות מול הגוף שלה שבוגד בה. הערה קטנה כזו יכולה ממש להכאיב.
9. אוכל. בושם. ריחות. תשתדלו להמנע מריחות חזקים לידה. אין לדעת איזה טריגר הקאות זה יעורר.
10. לא לשאול בוגרות היפר' מה עם ילד נוסף. היא עברה הריון קשה, ועבור חלק מהנשים מדובר ממש בפוסט טראומה, אז אין צורך להזכיר לה.