פעמי המשיח מואצים והנה הוא עומד אחר כתלנו. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לימות המשיח. בזה אין לי ספק כלל. אנחנו נמצאים בישורת האחרונה, בקרון הקדמי של הרכבת הדוהרת. ואנחנו עוברות השתלמות יסודית באקדמיה של מיס קורונה, בשמירה על מרחק, כדי שנוכל בקלות להסתגל להלכות טהרה שבמקדש, ולהלכות מצורעים, וצרעת הבתים והכלים. ויש געגוע עמוק למקדש. אני מרגיש שהיעוד שלי כשייבנה בית מקדשנו יתרכז בסיוע לנשים להיטהר . ואני מדמיינת את היולדות, עולות ומקריבות קרבן תודה. קרבן יולדת. מלאת הודיה על הזכות הענקית שנפל בחלקן. קרבן היולדת הוא קרבן של ציפור, תור או בן יונה. קרבן צנוע. שנים תמהתי על כך. הרי אין נס גדל מנס הילודה. היה ראוי להושיט לריבונו של עולם מנחה מכובדת על זכות על-טבעית זאת. במקום להביא מעין קרבן 'לעניים' , למה שלא תביא היולדת לפחות שני כבשים? אבל, 'אמרתי אחכמה - והיא רחוקה ממני'.
אולם יתכן והסיבה היא שכל יולדת, גם עשירה, שתינוקה נולד עם כפית כסף בפה, מרגישה עד כמה כספה וזהבה אינם רלוונטיים בזמן הלידה, שבו, לדקות או לשעות, היא נתונה בין השמים ובין הארץ. הזמן שבו העובר עובר ב'תעלת הלידה' בדרכו לנשום את אווירו של עולם הוא זמן שבו גם היא עוברת ב'תעלת לידה' משלה, מצפה להיוולד מחדש, לצאת מהסכנה הזו, ולהיות אימא שמחה ומאושרת. כן, גם היום בעידן המודרני, בו ב"ה תמותת היולדות אפסית - הרגעים האלו של הלידה מסוכנים, היולדת נמצאת במשך דקות או שעות בין השמים ובין הארץ, והיא קטנה-קטנה מול הכוחות העולמיים העצומים ששולטים בה. ובזעקה הגואלת של הילוד שנפתחות ריאותיו באחת, היא יוצאת מחשיכה לאור גדול. פה גם העשירה - ענייה היא, המצפה לחסדו של הקב"ה, עם הכבש ה'עשיר' מגיעה גם מנחת העני - ציפור, בן יונה או תור, לחטאת, אותו קרבן שמביאה היולדת, כמו שתיארו חז"ל, בגלל ההרהורים שעלו בה בזמן הלידה, לכמה שניות. הרהורים וחרטות על עצם תהליך ההיריון.
אבל ישנם מקרים נוספים בהם נולדת האישה מחדש. בעצם, בכל יום אנחנו נולדות מבראשית.
שהחזרת בי נשמתי בחמלה. בכל חודש וחודש, נולדת רירית רחמית טרייה וחדשה. אין זה במקרה שנדמתה האשה לירח שמתמעטת וגדלה. יש פעמים בהם הגוף מבקש לחזור לנקודת ראשית. למשל, במקרים בהם יש שיבוש הורמונלי עקב הפרעת אכילה, בו הגוף 'מעניש' את הילדה שהגיעה לקצה . יתכן ושיבוש כזה יבוא בעקבות הפרעה בבלוטת התריס, שדורשת טיפול. כשהגוף פוגש חוסר שינה, השעון ביולוגי מאד משתבש. יש על כך מחקרים שבוצעו אצל אחיות ורופאו ודיילות שעובדו לילות כימים. התיקון יבוא עם שינוי אורח החיים. בעתות משבר, אנחנו צופים בשיבושים במחזוריות. המקרים האלו, ועוד- ישנן גם פתרונות הורמונליים, אבל הטוב הוא להתחיל עבודה פנימית. תשובת הגוף קודמת להנדוס הורמונלי.
יש והאישה עוברת הפלה. כמה זה קשה. כאשר היא מתעוררת בחדר ההתאוששות, ופוקחת עיניים, נאמר לה- הרחם שלך הוא כעת 'כמו חדש'. הוא מוכן לארח את ההיריון הבא. שתחזרי אלינו בידיים מלאות. אכן, גרידת קירות הרחם מאפשרת התחדשות של הרירית שתקלוט באהבה את העובר המצפה להופיע.
ויש לידה מסוג אחר. כשליווינו את ילדינו לחופה. התעורר בנו געגוע רחוק. פרפור בלב. זיכרון של תחילת הדרך. וכך, כשהפכנו לסבתא. נולדנו מחדש. חווינו שוב את האימהות שבתוכנו. נתמלאנו בנוסטלגיה מתוקה. רחב לבבנו כששרשרת הדורות הולכת ומסתעפת.
ובכלל, כאנשי אמונה, המאמינים גם בתשובה, התברכנו ביכולת לקום בכל יום בבוקר ולהתחיל מבראשית.