בשורות טובות

לאחר שהבנתם כי ברוך השם יש היריון, השאלה הראשונה שעולה היא כמובן, למי לספר? ידוע כי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ולכן ככלל מומלץ להמתין לפחות עד תום החודש השלישי ולא לספר לאף אחד. בתקופה זו ישנם סיכויים של כ-25% שההריון יסתיים בהפלה (טפו טפו טפו חס וחלילה) וזהו נושא שהשתיקה יפה לו והימנעות מלספר בראש חוצות עשויה למנוע את הצורך בהסברים אחר כך. גם כך לא פשוט להתמודד עם הפלה, אז עוד להצטרך לספר לכל החברים שאתם כבר לא בהריון רק עושה את זה קשה יותר, בייחוד לגברים מופנמים.

מכאן אפשר לחלק את הגברים לשני סוגים (כי הנשים בכל מקרה ירוצו לספר לאמא, אחות, כל החברות וכדו' על אף האמור לעיל). הסוג הראשון הוא אלה השקטים, שיעדיפו להמתין ולספר רק כשאין ברירה, למשל במקרה שחברים יבואו להתארח בשבת וכשהאישה תקום עם בטן גדולה כנראה ישימו לב... אני מכירה אחד שלא סיפר במקום עבודתו על ההיריון עד יום לפני הלידה עצמה וזכה לתהיות מצד הנשים, אבל עמיתיו הגברים לא התעניינו בעניין בכלל, אז יש תקדים לכל צד.

הסוג השני הוא אלה שחושבים שהם משהו מיוחד ושלכולם אכפת ושמחים לספר. בואו נודה על האמת, נשים ישמחו לשמוע כל פרט אפשרי בנושא, אבל הגברים מתעניינים במה שמשפיע עליהם אז אלא אם מדובר בשכן שהתינוק צפוי להפריע לו בבכי הרי שלא לכם ולא לסובבים ממש אכפת אם ייוולד תינוק או חתול, לכן עדיף לספר בקצרה כבדרך אגב לקרובים בלבד ולעבור הלאה. אף על פי שכגבר אתה מרגיש בדרך כלל פחות חלק מההיריון (שהרי לא אתה זה שסופג את בעיטות העובר בדיוק בזמן שרצית ללכת לישון, או זה שמוותר על המאכל האהוב עליך למשך תשעה חודשים כי המאכל לא מומלץ בהריון) הרי שתוכל להיות שותף גם להיריון באם תחליטו ביחד למי אתם מספרים על ההריון, מתי ואיך.

(צילום: Adriano Aurelio Araujo-cc-by)

הרבה זוגות רוצים לספר על הריון בדרך מיוחדת, ויצירתיות היא תמיד לעניין. במיוחד בתקופת תחילת ההיריון, בה האישה שאיתך גם ככה עייפה, יש לה בחילות כל הזמן והיא מקיאה ללא הפסקה- זה זמן מצויין לקחת את היוזמה לידיך ולמצוא דרך מקורית להודיע בה שאתם ב"ה מצפים לילד. ברור שכדאי להתייעץ עם האישה, אבל לא יזיק אם תבוא עם כמה רעיונות ותיתן לה לבחור את מה שהכי מדבר אליה. ואם בכל אופן בחרתם להודיע בפשטות אז חשוב להזכיר שההיריון הזה משותף לשניכם וכשאתה מודיע להורים שלך אל תגיד "שימחה בהריון" אלא "אנחנו בהיריון!" (ויהיה נחמד גם להוסיף מזל טוב לסבא וסבתא לעתיד, בכל זאת כיבוד הורים היא מצווה חשובה שכדי לחנך את הילדים שלנו לקיים אותה כדאי שנקיים אותה בעצמנו קודם).

הורים משני הצדדים נוטים להיעלב אם לא סיפרתם מרגע שידעתם, כמו גם מכך שסיפרתם להם אחרי החותנים. הדבר בולט במקרה ומדובר בנכד/ נכדה ראשונים. מצד שני מרגע שהם יודעים, המצב מידרדר עוד יותר והם הופכים טרחנים הרבה יותר משהיה קודם (פולניות זה לא עניין של מוצא עדתי), גם אם נדמה לכם כי השיא כבר מוצה. תחת השגחתם ניתן יהיה לחשוב כי משך ההיריון התארך מעבר להערכות הרופא אך זה המקום לזכור כי מצד אחד כיבוד הורים זה חשוב, אך מצד שני על מצב זה בדיוק נאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ואם עד עכשיו לא עשיתם כן, זהו המקום לשים גבולות ולהסביר להם בצורה מכובדת את הפער בין המקום בו אתם רוצים אותם כשותפים ובין המקום בו אתם רוצים ללמוד ולטעות לבד.