הרשת וקבוצות הוואטספ מוצפות המלצות, טיפים, קישורים, אתרי ניסויים לילדים, פודקסטים בכל התחומים, פאזלים שיצמיחו זוכי פרס נובל, דפי עבודה שלא יתנו לילד רגע להשתעמם, טבלאות עם רשימת זמנים, שעות מוגדרות לכל המטלות ואני.. אני רוצה רגע!
איך בכל סחרור הקורונה, ורגע אחרי שנפלה ההחלטה לסגור את מסגרות החינוך, איך ברגע הפכנו אנחנו מהורים גם לאנשי חינוך. אני לא יודעת להיות מורה או גננת, אבל דבר אחד אני יודעת, וזה שלהסתגל למצבים חדשים לוקח זמן, כל אחד בקצב שלו. התמודדות עם מציאות לא רצויה והרבה חוסר ודאות זה לא אזור הנוחות של אף אחד מאיתנו.
השיעור החשוב ביותר שהילדים שלנו לומדים עכשיו, הוא שיעור בהסתגלות ובהרבה גמישות. כמובן שמי שטבלאות ומערכת שעות עוזרת לו, אז אני בעד. שכל אחד יעשה מה שנכון לו. מה שעוזר לי, זה לקחת רגע ללמוד את המצב, להקפיד פחות כי עוד לא החלטתי ביני לבין עצמי על מה חשוב לי להקפיד.
זה הזמן להיזכר, שכמו במטוס, ההורה זקוק ראשון לחמצן, כדי לעזור לילד שלו. אז אני חושבת לעצמי - איפה אני מטעינה מצברים? איפה ואיך אני לוקחת אוויר? איך אני לא נותנת לעצמי להרגיש אמא פחות טובה אם אוכלים יותר ממתקים, ויש הרבה יותר שעות צפייה.
זה הזמן, לאט לאט, ללמד את הילדים להצטרף למטלות הבית, ולא כי אנחנו במירוץ להשגת עצמאות, אלא כי אנחנו חיים יחד, זהו, כזה פשוט.
זה הזמן להחליף יחד מצעים, להתעורר מאוחר כי יכולים, לרבוץ יחד בחוסר מעש, להכין ארוחות יחד כי יותר יעיל ונחמד. שיגרה זה דבר חשוב לילדים וגם לנו המבוגרים, אבל גם היא נבנית לאט לאט מתוך הצרכים.
השגרה השתנתה, ובמקום לכפות את הקודמת על החדשה, אפשר רגע ללמוד אותה, לזרום ולבנות אותה תוך כדי תנועה, למה? כי במקום שיש הרבה צפויות יש הרבה אכזבה. אם לראש הממשלה לוקח עוד חצי שעה לקבל החלטה ולצאת בהצהרה, גם אנחנו יכולים לשניה לנוח, ולא להיכנס למירוץ עכברים חדש.
אני לא אספיק, גם אם ארצה מאוד, לעשות עם ילדיי את שלל הניסויים, השיעורים, על ספורט אין מה לדבר, אבל ברשת קוראים הרבה יותר.
אני יכולה להיות אני - אמא שלהם, מסתגלת, ובשאיפה גם גמישה, ואני אמא טובה דיה.
הכותבת: גליה אלכסנדר - מדריכת הורים במכון אדלר