הנה הוא הגיע שוב, יום המשפחה. רוב המשפחות יציינו את היום בחיוך גדול עם זר פרחים צבעוני, ציור או יצירה מיוחדת שהכינו הילדים, כמו גם בשלל מסיבות ופעילויות מיוחדות בגני הילדים ובתי הספר. אבל יש ילדים ומשפחות, שעבורם היום הזה פותח פצעים, ומערער את בסיס הגדרתם כמשפחה. הכוונה למשפחות עם ילד אחד או יותר מאומצים, שפעמים רבות יום המשפחה מציף בקרבם הרבה מתח, חרדה והתמודדות לא פשוטה.
כאב לארבעה ילדים מאומצים, כמו גם בתפקידי כיו"ר ארגון "משפחתא" לשעבר לליווי משפחות מאמצות, אני יכול לומר שלילדים המאומצים יש חור שחור שלא מרפה מהם. אמירות (וכמובן מחשבות) דוגמת "אתם לא באמת הורים שלנו", האופייניות בעיקר בגילאים הקטנים, מוכרים לרבים מההורים המאמצים, ודאי ביום המשפחה ובוודאי בחברה מסורתית כל כך כמו החברה ישראלית. פעמים רבות, נתקלתי בהורים שלא ידעו כיצד להתמודד עם סיטואציות ורגשות אלה, אולם סבור אני שהפתרון המרכזי לכך הוא ראשית כל בהפנמה מלאה ושלמה של ההורים המאמצים, שהחל מהרגע הראשון - אתם נבחרתם ואתם ההורים האמיתיים, בזכות ובחסדי השם. ברגע שזה הלך הרוח, ללא ספקות ומבלי שנותנים לאמירה זו או אחרת של הילדים לערער זאת, התשדורת והתחושה שעוטפת את הבית כולו היא – אנחנו משפחה, לכל חיינו.
בסופו של יום, ההורים הביולוגיים ביצעו החלטה, כל אחד מסיבותיו, לוותר על הילד, ובפועל לא היוו יותר מאינקובטור, ואכן עם השנים כשהילדים מתבגרים הם מבינים שההורים האמיתיים הם אלה שגידלו וחינכו את הילד ולא אלה שיילדו אותם בדיוק כפי שנשים פונדקאיות אינן האימהות של הילד.
לאור כך ולאור העובדה, שלא כל זוג המעוניין באימוץ אכן זוכה לכך, הדבר החשוב ביותר שהורים מאמצים יזכרו שהם "הורים מובחרים" שנבחרו על ידי המדינה מתוך רשימות המתנה של מאות זוגות, על מנת שיזכו ללוות ולהעביר את ילדיהם את כל שלבי החיים, לגדל ולחזק אותם ולהפוך אותם לאנשים טובים וערכיים.
באופן טבעי, גם הילדים שלי, כמו מרבית הילדים המאומצים, כל הזמן מנסים לברר – מהיכן הגענו, למה מסרו אותנו, למה אנחנו לא במשפחה הביולוגית שלנו? אל מול שאלות אלה, חשוב במיוחד להקנות לילדים את התחושה והביטחון – אנחנו האמא והאבא האמיתיים שלכם, ולא אף אחד אחר. ראוי לציין, אני ורעייתי האחרונים שיקלו בכך ראש ויודעים היטב עד כמה יום המשפחה מהווה נקודת ציון מורכבת בדינמיקה הפנים משפחתית הרגישה ממילא של משפחות לילדים מאומצים, אבל מדובר בהבנה שחייבת להיות חלק מחיי היומיום של המשפחה המאמצת וחלק בלתי נפרד מתפקודה.
פעם, רבים מההורים המאמצים לא היו מגלים לילד שהוא מאומץ, מתוך הפחד שהם יאבדו אותו ברגע שהדבר יוודא, ושהילדים לא יסתכלו וירגישו כלפיהם אותו דבר מאותו רגע. אולם, בשנים האחרונות, התבססה ההבנה שיש לספר את האמת ברגע שהילד עומד על דעתו. הרוב המוחלט של הילדים מבינים שההורים שאימצו אותם, הם הוריהם לכל דבר ועניין, אבל לשם כך ראשית על ההורים עצמם להפנים זאת בצורה המלאה והשלמה ביותר, ללא חששות.
אז נכון, במיוחד בימים דוגמת יום המשפחה, אותו חור שחור קצת שואב אותנו ההורים המאמצים ואת הילדים המאומצים אל תוכו. אבל דווקא ביום זה, זהו הזמן לזכור – נבחרנו זה לזה, והצלנו זה את נפשו של זה.
הכותב הוא יו"ר ארגון "משפחתא" לשעבר המלווה משפחות מאמצות, וכיום מנכ"ל ארגון יד תמר המלווה מטופלים ומשפחות במצבי חולי ומשבר
מוטי זליקוביץ'צילום: באדיבות המצולם