מקורו של מנהג דמי חנוכה לא נולד כפינוק לילדים. להפך. בעבר, בקהילות רבות, דמי חנוכה ניתנו דווקא למלמדי התורה, לרבנים ולמורים, כאות הערכה ללימוד, למסירות ולהשקעה בחינוך הדור הבא. הילדים היו לעיתים שליחים לנתינה הזו, ורק בהמשך קיבלו גם הם מטבע קטן, כחלק מהשמחה.
השינוי שעבר המנהג ומה אנחנו צריכים לשאול בעקבות כך
עם השנים, המוקד השתנה. דמי חנוכה עברו מן המלמד אל הילד, מן ההוקרה על לימוד התורה אל חוויית קבלה וחיבוב החג. השינוי הזה מזמין אותנו, כהורים, לעצור לרגע ולשאול: איזו משמעות אנחנו יוצקים לתוך המנהג הזה היום? כסף הוא מקור למתח וויכוחים אך יכול גם לאפשר שמחה וקניית מאווי לב. דמי החנוכה יכולים להיות הזדמנות נפלאה למעבר, לשיעור נוסף בחיים.
- לתת לאחר- אפשר לעודד את הילדים לתת חלק מהכסף לתרומה או לחשוב כיצד דרכו ניתן לשמח ולהאיר לאחר.
- רצון מול צורך- שיח נעים ופתוח סביב החשיבה על כסף- האם יש משהו שאני צריך לעומת רוצה? מה חשוב לי? השאלות הללו מחזקות את המודעות של הילד וחיזוק תחושת הערך שלו.
- ויסות- לא מיד להשתמש בכסף, אלא לאפשר מחשבה אמיתית, מה ישמח אותי, האם נכון לחכות ולחסוך את הכסף לקניה יותר משמעותית. אלו מאפשרים העלאת המודעות ועיכוב תגובה.
דמי החנוכה יכולים להיות סמליים, ובעיקר מייצגים מחשבה נעימה שההורה רואה את הילד ורוצה לשמחו. לא הכסף הוא העיקר, אלא היחס אליו. פחות משנה הסכום של דמי החנוכה, אלא הדרך בה הוא ניתן, השיח והקשבה שיווצרו מתוך ההענקה. הם אלו שיכולים להאיר אזור שלם בקשר הורה-ילד. חנוכה שמח.
להתייעצויות נוספות ועוד תכנים מעוררי מחשבה ניתן למצוא אותי באינסטגרם - yael_ganan