מאחר שמזה שנים אני מעביר שיחות בעניין הורים רבים פונים אליי בנוגע לילדים היקרים שלהם שלא התקבלו: חלק מוצאים את עצמם לבד, ללא החברים ועם תחושה של דימוי עצמי מרוסק ואילו האחרים מרגישים שחרב עליהם עולמם, לא פחות, בגלל שזו הפעם הראשונה שבה היקום בעצם אומר להם שהם לא ממש שווים או לכל הפחות, עולים כיתה אך לא בבית ספרנו.
חוסר האונים של ההורים מתבטא בעיקר בניסיונות הרבים שלהם להפעיל את כל הקשרים שברשותם ולו בכדי לחסוך מילדיהם את חווית ההשפלה ואת הכאב הנלווה לה: כ'הורי הליקופטר' קלאסים הם יחוגו מעל ילדיהם האומללים, ישלשלו להם חבלי הצלה ויגיעו עד לשר החינוך בניסיון להמתיק את הגזירה.
אתמול למשל, קיבלתי שיחה בהולה מאמא ששאלה אותי האם אוכל לדבר באופן אישי עם אחד מראשי ישיבה מפורסמת במרכז כי אחרת היא באמת לא רואה שום סיכוי שהבן שלה יצליח להתקבל לשם. לאחר שתיארה את הבן שלה, שאלתי אותה מהיכרותי האישית עם הישיבה האם היא באמת חושבת שהישיבה הזו היא הפלטפורמה המתאימה לבן שלה והאם אין מצב שהיא רוצה שהבן שלה ילמד שם, רק בגלל ששאר חבריו הולכים אליה?
"אבל זו ישיבה מצוינת!" חזרה שוב ושוב.
"ברור" אמרתי לה, "אבל מצוינת למי? ואז הסברתי לה שישיבה או אולפנה הם בעצם כמו מספר במשקפיים. זה אחלה שהמותג מראה על איכות וזה מאוד חשוב, אבל הרבה יותר חשוב זה לוודא התאמה ולבדוק האם המשקפיים - הישיבה, באמת מתאימים באופן אישי לילד ויגרמו לו להתפתח.
ואם לא, אז גם אם הם מתאימים לשאר החברים שלו, ממש לא כדאי להורים לשלוח אותו לשם. מעבר לכך יש עוד נקודה חשובה לא פחות: הורים פוחדים פחד מוות מלתת לילדים שלהם לחוות כישלונות. שהילד שלהם לא יתקבל לישיבה? איך הוא בכלל יצא מזה? יש בכלל שקית ענקית בכל בעולם שהם יוכלו לאסוף לתוכה את כל מיליון שאריות הדימוי העצמי המרוסק שלו?
ובכל פעם כזו שאני שומע על עוד הורה שנלחם בתחנות רוח בכדי שהילד שלו יתקבל, אני חושב על המשפט האלמותי של סר ווינסטון צ'רצ'יל: "הצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות".
כי מה זה בעצם כישלון אם לא היכולת שלנו לצמוח, לגדול, לגלות דברים חדשים על עצמנו, להתפתח כמו יער שנשרף וצומח מחדש? וכך, במקום להגיד לילדים שלהם שרק הם יחליטו על הדימוי העצמי שלהם, הם פשוט מונעים מהם את החוויה המכוננת הזו ובכך מקצצים את הכנפיים שלהם.
אחד מהסרטונים שאני ממליץ תמיד להראות לילדים שלהם הוא כישלונות מפורסמים. מדובר בסרטון נהדר שרואים בו איך האנשים המצליחים בעולם נכשלו שוב שוב ושוב ומה שנכון למייקל ג'ורדן, אופרה ווינפרי, ג'י קיי רולינג ואברהם לינקולן, נכון מן הסתם גם לילדים שלכם. עוד לא הבנתם? לכו לראות.