סיפורי הילדים שאנחנו מקריאים לקטנים לפני השינה הם הרבה יותר מאשר מילים יפות ותמונות צבעוניות. הם מעבירים מסרים, בונים ערכים, ולעיתים אפילו משרישים תפיסות עולם. אבל מה קורה כשמתעמקים ומגלים שהמסרים החבויים בהם יכולים לעורר אי-נוחות? רננה ברנשטיין, יועצת חינוכית ואמא לארבעה, בחנה מחדש שלושה ספרי ילדים שכולנו מספרים באופן קבוע ולא מבחינים במסרים שהם מעבירים.
הפיל שרצה להיות הכי
הסיפור עוסק בפיל קטן ושאפתן, שרצה להיות הכי יפה והכי מיוחד ביער. בדרכו הוא מנסה לצבוע את עצמו, להתקשט בעלים ולשנות את מראהו החיצוני. אך בסוף הסיפור, הוא מבין שאין טעם לנסות להיות אחר ושעליו לאהוב את עצמו כפי שהוא. "הפיל חיפש עלים גדולים וכיסה בהם את אוזניו. עכשיו יגידו שאני שונה, חשב לעצמו, ולא הסתיר את התרגשותו".
מצד אחד, הספר מלמד על קבלה עצמית, אך המסר העמוק יותר יכול להתפרש כאזהרה נגד ניסיון להיות ייחודי או שונה. המסר המשתמע הוא שעלינו להשתלב ולהתאים את עצמנו לנורמות במקום לנסות להתבלט או לחדש.
הפיל שרצה להיות הכי/ויקיפדיה צילום: כריכת הספר
שלשת הפרפרים
בסיפור הוותיק שלושה פרפרים צבעוניים נתקלים בגשם ומחפשים מקלט. הם מבקשים מקלט אצל פרח לבן ואחר כך אצל פרח אדום, אך נדחים בשל צבעיהם השונים. רק כשהם מגלים נאמנות אחד לשני, השמש יוצאת לעזרתם ומפסיקה את הגשם. "השמש שמעה את דבריהם ונעתרה לבקשתם. מיד פיזרה את העננים ושלחה קרניים חמות אל שלושת הפרפרים".
הספר מייחס לשמש תפקיד עצמאי, כאילו היא זו שמחליטה לזרוח ולא בורא עולם פוקד עליה לעשות זאת. הספר משמיט את קיומו של אלוקים ואת תפקידו בעולם ועלול לעצב אצל הילדים תפיסה כי השמש היא המחליטה מתי לזרוח ומתי לשקוע.
מעשה בחמישה בלונים
אחד הספרים הקלאסיים והמוכרים ביותר מספר על חמישה ילדים שכל אחד מהם מקבל בלון בצבע אחר. במהלך הסיפור הבלונים מתפוצצים בזה אחר זה בנסיבות שונות, וכל ילד שומע בתורו את המשפט: "זה סופו של כל בלון".
הספר מנרמל את חוויית האובדן אך עושה זאת בדרך הממעיטה בערך הרגשי של הילד. במקום לאפשר להם להתמודד עם הכאב ולאבד משהו יקר, הסיפור מלמד לדלג ישר לשלב ה"התגברות" בלי לתת מקום לרגש ולהתמודדות. הספר עלול להעביר לילדים מסר שלילי כי אין מקום לכאב ולעצב בחייהם, וכי הם חייבים להתמודד ולעבור הלאה.
מעשה בחמישה בלונים צילום: ויקיפדיה