חזי החילזון מגיח אחרי הגשם כדי לטפס כמו שאר החלזונות, אך מחכה לו הפתעה לא נעימה, בניגוד לשאר החלזונות, אין לו ריר דביק. יותר מכל חזי רוצה להיות כמו כולם. הוויתור על הריר אינו אופציה עבורו. הוא מנסה חלופות לריר דביק, כמו דבש, או מיץ של ענב, אבל עדיין הוא נשאר על האדמה, בזמן שיתר חבריו מטפסים. הוא מחליט להתאמן כדי להיאחז בגבעול ומחליט לטפס על הגבעול של הפרח הכי גבוה בגינה. הוא אמנם מגיע לכותרת של הפרח, אבל עם קצת עזרה.
היוצרת קתרינה מקיורובה, ילידת סלובקיה, היא אמנית עטורת פרסים כמו פרס המצוינות של אומנויות התקשורת בארה"ב.הסיפור מבוסס על התבוננות בחלזונות בגינה, אבל גם יש בו הרבה מעבר. זה סיפור על תושייה, נחישות, בקשת עזרה וקבלה, והכי חשוב החלפת מידע.
בנה טדי, בן השמונה, סייע לה לזהות משהו מהותי בעלילה - לקות אינה בעיה, אלא פשוט נקודת מבט אחרת בעולם שלנו. בראיון איתה היא מספרת על טדי, שהוא על הספקטרום האוטיסטי, ועל הרצון שלה שהעולם יבוא גם לקראתו:
"הבנתי שמדובר בסוג של פשרה, שבה אנחנו צריכים למצוא את נקודת המפגש שבה נוכל ללמוד אחד מהשני ולהעשיר את חיינו הדדית. במקרה של חזי החילזון, גיליתי שהסיפור הוא לא רק עליו. זה גם קשור ל"חברה" שבה הוא חי. גם כל שאר החלזונות והחלזונות הם גיבורים, כי הם מקבלים את השונה של חזי ובעלי ראש פתוח מספיק כדי ללמוד ממנו משהו חדש".
חזי הוא למקור השראה ליתר החלזונות, ומתברר שבמקום להיות מכשול, השונות שלו דווקא פותחת אופקים חדשים. בעזרת כישרונותיו האקרובטיים של חזי הוא מצליח לרגש את חבריו ולהפוך את עצמו לחלק בלתי נפרד מהקהילה. מדובר בסיפור על קבלת השונה, כשהחלזונות האחרים לומדים ממנו ומקימים יחד קרקס. בעזרת סיפור עדין ופשוט וגיבור סימפטי הקוראים הצעירים לומדים מיומנויות חברתיות-רגשיות ומוכנים טוב יותר להתמודד עם מצבי היומיום.