כלום לא יקרה אם הבן שלי לא יהיה מדריך בבני עקיבא

מכירים את חלומות ה"שנת בר/בת מצווה"? איזה דמיון שמתקיים באטמוספירת ההורים למתבגרים, שהנה, בשנה הזאת שלפני האירוע החגיגי, נעשה משהו משמעותי. נחזק את הקשר עם הילד, נטייל/נעשה קורס ביחד, נלך להתנדבויות, נפגוש אנשים חשובים, נעשה הפקת ענק, ובקיצור - מה שתרצו שנראה בדיוק מתאים לכם. ואז מגיעה השנה, ועוברים החודשים, ואתם עדיין חושבים וחולמים, אבל גם עובדים ומתנהלים עם היומיום, ובבת אחת מגיע האירוע ואופס - לאן אבד כל הזמן היקר הזה? איך לא ניצלנו אותו למשהו "משמעותי"?

מהרגע שהוא יוצא לאוויר העולם, אנחנו נוטים לטוות לעצמינו איזשהו סיפור, על מי הוא יהיה ואיך הוא ייראה, איפה הוא ילמד, איזה מדריך הוא יהיה בתנועת נוער, באיזו ישיבה ילמד ומה יעשה בצבא, ואז מגיעים החיים. פתאום יש התנגדויות, ואוי, מה, את לא רוצה להיות מדריכה בסניף? אבל זה תפור עליך! מה? אתה לא רוצה ישיבה תיכונית? התיכון העירוני מספיק לך? מה, לא תלכי לאוניברסיטה? כל כך דיברת על חלומך להיות רופאה כשהיית קטנה...

כלום לא יקרה אם הוא לא יהיה מדריך | צילום: פלאש 90

ככל שעובר הזמן ומגיע רגע האמת, אני מבינה זאת יותר ויותר

בעוד כמה ימים אנחנו זוכים להכניס את בננו בשמחה לעול תורה ומצוות. הרבה חלומות היו לנו על השנה הזאת, גם בכלל כשנת בר מצווה, וגם על האירוע עצמו (כבר שנת מלחמה, אז יאללה בואו נעשה משהו משמעותי לחברה, לחיילים, למפונים.. בואו נרגיש יחד את ארץ ישראל, נטייל, נעשה אירוע במקום יפה בחוץ, נרגיש את אהבת הארץ) וככל שעובר הזמן ומגיע רגע האמת, אני מבינה יותר ויותר שהקשר האמיתי והחיבור היותר מאפשר, זה לעשות סטופ לחלומות שלי, ולהתחיל להקשיב לילד.

הוא לא רוצה כמוני אירוע בטבע. הוא לא רוצה תוכן שיעשה כיף ויחבר בין האנשים ("אמא זה פאדיחה, אמא זה חופר"). הוא רוצה כיף מסוג אחר - אוכל ,ריקודים וזהו. ברגע שהבנתי בעומק את הנקודה הזאת - שהוא זה לא אני, שהוא שונה ממני וחווה את העולם אחרת, שיש לו צרכים ורצונות שונים, וכן גם חלומות משלו - התחלתי לשחרר. גם אם הוא לא ידריך בסניף, והיא לא תלך לאולפנה, ואח שלה לא יאמין בלימודים גבוהים - זה לא שלי, זה שלהם.

הם כאן כדי להגשים את עצמם בדרכם

מותר לחלומות שלהם להיות שונים, אפילו מאד מאד שונים, ממה שאנחנו חלמנו עליהם. הם כאן כדי להגשים את עצמם בדרכם, ואנחנו כאן כדי להיות המשענת שלהם, המקום הבטוח שמאפשר לנסות ולבדוק, לטעות ולתקן, להכיר את עצמם באמת ולא רק להיות מראה שלנו.

כהורים, בואו ניקח נשימה עמוקה, ובמקום לעצב את הילדים לפי החלומות שלנו (אולי אנחנו רואים אותם כהמשך שלנו כי אנחנו כאלה מוצלחים בעיני עצמינו) ואולי בדיוק להיפך - שיצליחו איפה שאנחנו כשלנו, שיהיו ממש אחרים!) ביכולתינו לספק להם את הכלים והביטחון כדי לגלות ולהגשים את חלומותיהם שלהם. זוהי אמנות עדינה של איזון - בין הכוונה לבין חופש, בין ציפיות לבין קבלה. ככל שנשכיל להקשיב באמת, לראות את ילדינו כפי שהם, ולתמוך בדרכם הייחודית, כך נזכה לראות אותם פורחים ומתפתחים להיות האנשים המדהימים שהם נועדו להיות. זה אולי לא תמיד קל, אבל זו המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק להם - ולעצמנו.

הכותבת היא תומכת נהיגה ומטפלת בהתמקדות וlicbt