נושא שמעסיק הורים רבים בימים אלה, הוא כיצד תהיה הסתגלות ילדיהם במסגרת. כי הרי עבור כל הורה, כל אחד מילדינו הינו יחיד ומיוחד ולכל אחד יש יכולת הסתגלות אחרת. חלקם מסתגלים במהירות לכל שינוי. לחלקם לוקח זמן ולחלקם נראה כאילו לוקח נצח לשחרר. תפקידנו ההורי הוא לשמש כעוגן עבורם. שידעו שאנחנו המשענת שלהם, ושהם יכולים לסמוך עלינו שנעשה הכול למענם. שידעו שאנחנו סומכים עליהם שיש להם את היכולת והמסוגלות להסתגל לכל מקום.
תלמידים, אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לידיעה , צילום: Miriam Alster/Flash90
נאתר ילד/ה מוכרים שהם יוכלו להוות כמקור תמיכה
אז איך נעשה זאת? ראשית, ננהג באמפתיה ולא בהזדהות, נרד לגובה העיניים, נחבק, נקשיב, נתמוך ונעודד. נשקף את העוצמות והכוחות שיש בכל אחד ואחת מהם, ונראה להם כמה אנו סומכים עליהם ועל הצוות. נתאם ציפיות לפני ההליכה לגן או לכיתה, מה הולך להיות, כיצד תראה הפרידה וכמה זמן היא תימשך. לתת נקודת ציון לשעת האיסוף או סיום היום. נאתר ילד/ה מוכרים שהם יוכלו להוות
כמקור תמיכה מוכר וקרוב ואף להזמין או לקבוע במידת האפשר עם אותו חבר, על מנת שתהיה לילד סביבה נוחה לתקשר ולשתף את הקרובים אליו.
בימים הראשונים, הציגו לו את הדמויות המשמעויות והחינוכיות הסובבות אותו במהלך היום על מנת שיידע למי הוא יכול לפנות בשעת קושי או בכל שאלה. כאשר ישובו מהמסגרת נבדוק איך היה,
לא ניבהל גם אם לא היה טוב, נבקש שישתפו משהו שהיה ממש שמח, משהו שהיה עצוב ומשהו שהוא דבר שבשגרה. כך נוכל לעזור להם לשתף, להתמקד לראות שגם לצד הקושי היה גם טוב, ולעודד על משהו אחד שראינו שהצליחו לעשות. זו הזדמנות לדבר על רגשות שעלו, תחושות גופניות
ולדבר על מחשבות שמעסיקות אותם.
לא כל דבר שמעודד אותי, מעודד את האחר
נבדוק מה הילד שלי צריך ממני וכיצד אוכל לעזור לו ולעודד אותו, להדהד לו הצלחות ממקומות שונים, ואת היכולות שיש בו. לא לבטל את הקושי, אך לא לרחם, ולהזכיר לו שהוא אהוב ומסוגל. המון הצלחה בשנה החדשה!
מירית חממי היא מדריכת הורים בגישת אדלר ובעלת תואר שני בייעוץ חינוכי