כשהיית רווקה באולפנא, התפללת בדבקות ביום הכפורים והרגשת על גג העולם. קדושה טהורה, רוחנית. אחח ימי האולפנא. באותה תקופה שאיפת חייך הייתה להתחתן. עם צדיק אבל גם גבר, בלח"ית לפי הספר. וכמובן להיות אמא, ולגדל את הילדים של עם ישראל, בתקווה שאחד מהם יהיה המשיח או רב חשוב. אוקיי את לא תודי בזה אבל הייתה מחשבה כזאת.
-
עוד באותו נושא10 מתכונים לארוחה מפסקת בערב יום כיפור
03/10/22 10:01
והנה ביום כיפורים הזה, כשאת בבית עם הילדים, ובעלך מתפלל לו בשלווה ובדבקות בבית הכנסת, את נזכרת בערגה בימי האולפנא ומתגעגעת. כי היום, את עוד שנייה מתעלפת מהצום ומהבלאגן שהילדים עושים. היום, הדבר הכי קרוב לנעילה שעשית בצום זה לעזור לקטן לנעול את הכפכפים, תוך שאת כבר משתגעת מלשמוע "אמא משעמם לי" (מה משעמם לך? אכלת עוף חתוך ומגרה עם אורז קר איך יש לך בכלל תלונות? אתה יודע שאמא לא שתתה מאתמול בלילה?).
בתור רווקה רק רצית להיות אמא ועכשיו את מתחננת שיקחו לך אותם
את מסתכלת לשמיים ואומרת: "מה לא הייתי נותנת בשביל להיות שוב באולפנא, עטופה בדבקות וקדושה, מתפללת עם עיניים עצומות בכוונה, שמה פשמינה כמו טלית על הראש, מחוברת לאבא שבשמיים ויוצאת מיום כיפור כמו כלים שיצאו ממדיח". ככה זה. תמיד רוצים את מה שאין. כרווקה רצית להיות כבר אמא ולטפל בילדים, ועכשיו את רק מתחננת שמישהו יקח לך אותם. לחצי שעה. שרק תוכלי לנוח ולצום בשקט.
אבל הקטנים לא מבינים שבצום אמא חלשה. לא. הם באים למיטה ומטפסים עלייך, בוכים ומשתוללים כאילו שהיום יום חול. ובעלך?התחמק באלגנטיות לתפילה, וניצל מגזירת העסקת הפעוטות. את מוצאת את עצמך מתאווה לאכול דברים שביום יום לא היית מעיפה לעברם מבט בכלל. במבה, ביסלי, עוף קר. שמת לב פעם כמה אוכל של ילדים בצום מגרה? פתאום עוף ושניצל (שנותרו מסעודה מפסקת) חתוכים לחתיכות קטנות לצד אורז, נראים כמו מעדן מלכים, שלא לדבר על במבה וביסלי שבצום מתחשק לנו כאילו זה מינימום מגנום. הכי מגרה אלו שקיות הסנדוויץ' האלה, של ההזמנה האישית, שהאמהות מכינות לילדים לבית כנסת עם הממתקים בפנים.
צילום: shutterstock
הילדים לא באמת יאפשרו לך להשלים תפילת נעילה בגינה
איזה נס שביום כיפור אסור לראות סרטים. כבר לא מריירים מול המסך למראה השחקנית שיושבת עם כוס הקפה שלה. "כשיצא הצום אני מפנקת את עצמי עם כיף כף וקפה", את מבטיחה, "או סופלה וקפה. למי אכפת מהדיאטה. אני אוכלת כל מה שבא לי". אז רגע לפני שאת שוברת את הצום של היום הקדוש בשנה בגלל במבה מעוכה, עצתנו לך היא: צאי לגן משחקים עם מחזור ביד, ותפסי לך ספסל נוח.
קצת אוויר לא יזיק, השכנות יחשבו שאת מתפללת (כאילו שהילדים יאפשרו לך להשלים תפילת עמידה) ובגן המשחקים הילדים כבר על אוטומט. זה ישאב ממך פחות כוחות. החיסרון הגדול הוא כמובן מגוון של שקיות ממתקים, אבל אחרי הלידות זה כבר קטן עלייך.
כשאת יושבת שם על הספסל ומנסה להשלים נעילה, תדעי שניסיון הצום שלך קשה בהרבה משל בעלך שנמצא בבית כנסת עם המזגן וישן. תזכרי גם שכוס הקפה עם השוקולד שמחכה לך בסיום הצום שווה את הכדורגל שהשליכו לכיוונך מהמגרש, ואת הפלסטר ששוב נאלצת להדביק לקטן שנפצע במשחק. הקפה יהיה שווה הכל, אבל גם כשתשתי אותו ילדים יתרוצצו לך בין הרגליים.
עצה אחרונה לסיום: אל תטרחי להכין מלא אוכל לסוף הצום. תמיד אנחנו מפנטזות על פוקצ'ה, מרק עוף, וגם גליליות בשר, ובסוף שותות קפה ומתמלאות מקובית שוקולד קטנה. אם כבר שוקולד- אז שיהיה שוקולד פרה. או משהו דומה. נגיד "כפרה".
כפרה עליכן אמהות וחתימה טובה!