שעות הצהריים המאוחרות, הרגע הזה שסיימנו עבודה ראשונה ועוברים למשמרת שנייה, איסוף וקבלת הילדים מהמסגרת החינוכית. ברגע הזה, כמעט כולנו התרגלנו לשאול את אותה השאלה, "איך היה היום בגן?" שאלה שיש בתוכה כל כך הרבה שאלות ומידע שאנו רוצים לקבל, אך לא בהכרח אנחנו או הצד השני באמת פנויים לזה, ומתקבלת תשובה לקונית ובסיסית – "כיף".
אז מה בעצם אנחנו שואלים? ומה בעצם אנחנו רוצים לדעת? כדאי שנהיה יותר ממוקדים מול הילדים. ומצד שני, חשוב שהשאלה לא תהפוך במהרה לסוללה של שאלות שנמטיר על הילדים, העייפים שזה עתה סיימו יום עבודה/לימודים. הם מוצפים במידע, רגשות, אירועים ולא תמיד מתאים להם לתת את הדיווח שאנחנו מצפים.
ילדים בגן עובדים ואפילו אפשר לומר עובדים קשה. אם נדמה את זה לחייו של מבוגר ההולך לעבודה זה נראה מאוד דומה. ביום ממוצע אנחנו ההורים מגיעים בבוקר לעבודה/ משרד, פותחים מחשב/ עמדה, הולכים לפינת הקפה, משוחחים עם עמית או קולגה בשיחת חולין קלילה, חוזרים למשרד או תדריך בו עוברים על היומן ומשימות היום, משם ניגשים למשימות ראשונות, עוצרים באמצע לישיבה כזו או אחרת, חוזרים למשרד וממשיכים למשימה הבאה, וכן הלאה.
עם העייפות שאחרי האוכל יש פרזנטציה להציג, מישהו להרשים, אך לא פעם משהו משתבש, זה לא הולך כפי שתכננו, התבאסנו. דקה אחר כך מדווחים לנו על הצלחה בגזרה אחרת, ושוב האושר חוזר. כך לאורך היום רכבת של רגשות מתפרצים, מתבלת את המשימות היומיות. וכמובן לכל זה נוסיף את מימד הזמן, השעון שנראה בכל יום זז בקצב שונה, יום שעובר מהר וימים שנדמה כי הם לא נגמרים. יוצאים סוף סוף מהעבודה עייפים, מבולבלים, מלאים ומוצפים למשמרת שנייה עם הילדים.
צילום: pixabay
ומה עובר בינתיים על הילדים שלנו בגן, באורח פלא זה מאוד דומה. מגיעים בבוקר אל הגן, מוודאים שהמשחק שחפצים בו קיים, ניגשים לחבר למשחק ראשון של הבוקר, לפעמים החבר משתף פעולה, לפעמים הוא עייף או לא מעוניין. עד שסוף סוף מתניעים את המשחק, הגננת קוראת למפגש בוקר קצר. במפגש הבוק ניתן תדריך יומי "איזה יום היום?" ומה הפעילויות היום בגן. מהמפגש הילדים יוצאים למשימות השונות: הכנת יצירות, עבודה בקבוצות, משחק "חופשי" ובכל משימה כזו נדרשת חשיבה, למידה, הסקת מסקנות יצירת תקשורת ומיומנויות חברתיות. את כל העשייה והטוב הזה עוצרים אחרי כשעה קלה ל"מפגש הקנייה" שדומה במהותו ל"ישיבת הנהלה" הגננת מעבירה מערך ומסר מסוים והעמיתים מביעים עמדה, שאלה ולרוב הם נדרשים לשתף פעולה ועשייה.
משם בזריזות ממשיכים ל"חצר" משחק בחול, בנייה בקוביות, ריצה וטיפוס על מתקנים, חקר על נמלה שהתגנבה לגינה או פרח ששתלו במהלך השנה, סקרנות וחקר מצפה להם, בעוד שלנו המבוגרים זה נראה לכאורה כזמן ההפוגה. אבל, בעצם זה "הזמן לעיבוד המידע לצד התמודדות בלתי פוסקת במיומנויות בינאישיות נדרשות, "הוא חטף לי", " זה לקח לי", "אני לא חבר שלך", "תעשה ככה" וכיוצ"ב.
אז נכנסים שוב לגן, לעוד "פרזנטציה" אחרונה. הגננת מספרת סיפור לסוף יום. שוב נזרקות לחלל מילים חדשות ללמוד, הבנת השמיעה, הבנת השאלה, תמונות לעבד והתמודדות עם חבר שמפריע ומוציא מריכוז. אינסוף של משימות, למידות חדשות, התנסות ועשייה ברמה הקוגנטיבית, רגשית, חברתית ומוטורית. אין פלא שאנחנו מגיעים לאסוף אותם מהגן, הילדים מותשים, עייפים, מוצפים ולא זוכרים כבר מה היה היום בגן.
בגן, הילדים עובדים, לומדים, יוצרים ומתנסים בכל יום שלל דברים חדשים קורים בכל אחד מהמישורים. עלינו לוודא שהילדים מגיעים לגן אחרי שינה טובה, תזונה בריאה ועם כוחות ויכולת לעבד את הדברים, להפוך מידע לידע, התנהגות להרגל, רגשות להתפתחות אישית וחברתית. לצבור ניסיון מיום ליום ולהתפתח כאנשים חברתיים וכלומדים עצמאיים. בעצם בגיל הגן, כל חוויה, כל מראה, כל צליל, כל טעם הם אוסף של למידות לחיים ואין באמת דבר כזה "היום לא עשינו כלום".
כל יום משפיע על הצמיחה וההתפתחות האישית. המטרה שלנו, המבוגרים ואנשי החינוך, היא לאפשר להם לפתח מיומנויות של עצמאות, סקרנות, למידה, אכפתיות כל זאת תוך אמונה ביכולתם. בגיל הגן חשוב ביותר לאפשר גמישות, יצירתיות, ולמידה מתוך חוויות ומתוך סקרנות ועניין של הילד. עם הכניסה לבית הספר הדברים הללו פחות מתאפשרים, ועל כן חשוב להיות סבלניים, ולתת לילדים בגן ליהנות מלמידות ספונטניות ועניין אישי, ואם יורשה לי אז פחות, הרבה פחות למידות מתוכננות ומקבעות מתוך ספרים ומחברות, חוברות ודפי עבודה, את אלו יהיו להם מספיק בהמשך החיים.
אם אתם ממש רוצים ללמד ולהקנות ידע, עשו זאת בדרך של חוויה והתנסות במשימות יומיומיות: למשל, בהכנת ארוחה משותפת יש את כל המרכיבים קראו ביחד את המתכון (אורייני), תכננו מראש מה הציוד הנדרש (תכנון חשיבה ואסטרטגיה), ספרו ומדדו כמויות (חשיבה חשבונית), ערבבו לושו וחיתכו (פעילות מוטורית), לסיום צלחתו ועצבו את המנה ( קורטוב יצירתיות). הנה לכם למידה משמעותית מתוך חוויה ופעילות יומיומית. היו בטוחים כי למידה משמעותית בגיל הגן מתרחשת בכל מקום וזמן.
קרן אור אורן היא מדריכת הורים, אחראית תחום הגיל הרך, במכון אדלר