הובלה בזכאות לבגרות אינה עילה לטפיחה על השכם

כולם הוציאו הודעות גאווה ו"פושים" של טפיחה על השכם. מי אלה "כולם"? – בעיקר ראשי ערים הומוגניות שאינם צריכים להתמודד עם אוכלוסיות מורכבות, וכן מוסדות אליטיסטיים שכמעט ואינם מתמודדים עם תלמידים בעלי צרכים שונים

שמואל שטח 07/10/21 11:16 א בחשון התשפב

ישיבה תיכונית. למצולמים אין קשר לכתבה, צילום: Nati Shohat/Flash90
ישיבה תיכונית. למצולמים אין קשר לכתבה, צילום: Nati Shohat/Flash90

ביום שני האחרון פרסם משרד החינוך את שיעור הזכאות במבני הבגרות לשנת תש"ף. בפיקוח הממלכתי קיבלו 83.9% מהתלמידים זכאות לבגרות, ואילו בפיקוח הממלכתי דתי קיבלו זאת 85.9% מהתלמידים.

הפער לטובת החינוך הדתי מחייב נתינת כבוד גדול למגזר שלנו, אשר מצליח להגיע להישגים טובים יותר, למרות היותו ראשון בקליטת עלייה ובקבלת תלמידים מרמה חברתית כלכלית נמוכה. למרות ההישג הגדול, מדוע כמעט ולא שמענו על כך באתרי המגזר?

התשובה פשוטה: זהו נתון כלל ארצי. אין לאף רשת חינוך או מועצה מקומית, אינטרס להעלות פוסט ולשגר הודעות לעיתונות, ואף מוסד לא יכול לשלוח זאת בגאווה לכלל ההורים. ומכיוון שמנהל החמ"ד לא עסוק ביח"צנות (ב"ה), הרי שאין מי שיממן מודעות ברכה ושבח עצמי בעלוני השבת.

לעומת נתונים אלה, אמש זכינו למבול של ברכות והודעות גאווה בסגנון: "כבוד לאולפנה שלנו", "כבוד למגזר הדתי", "הישיבות והאולפנות שלנו בראש" ועוד ועוד. הסיבה היא משום שהפעם, פורסמו הנתונים בפילוח מדויק לפי המוסדות עצמם ולפי העיר בה גרים התלמידים.

הדבר פתח את משרדי היח"צ וכולם הוציאו הודעות גאווה ו"פושים" של טפיחה על השכם. מי אלה "כולם"? – בעיקר ראשי ערים הומוגניות שאינם צריכים להתמודד עם אוכלוסיות מורכבות, וכן מוסדות אליטיסטיים שכמעט ואינם מתמודדים עם תלמידים בעלי צרכים שונים. הם יכלו לשמוח ב-100% זכאות לבגרות. אך מה עם מאות המוסדות הנפלאים שחיים באזור הטרוגני ומכילים את כלל עם ישראל שאינו תמיד מסוגל לכך?

כאשר מדובר על בתי ספר מסננים, הרי שמדדים כמו אחוזי הגשה לבגרות, אינם מעידים כמעט דבר על ההשקעה החינוכית של בית הספר בתלמידיו. בית ספר אליטיסטי עשוי להגיע לראש הטבלה רק מכוח האינרציה, בשל מצבם הסוציו-אקונומי של תלמידיו שהתקבלו מלכתחילה ולא הונשרו בדרך.

לשמחתנו, בחינוך הדתי ובכלל, קיימים מוסדות רבים אשר מכילים את כלל האוכלוסייה ומובילים את כלל רמות התלמידים להצליח ולהתקדם מעבר ליכולות ההתחלתיות שלהם. זו הצלחה אמיתית של החינוך, הצלחה לחברה ומענה חינוכי נכון לכל ילד באשר הוא. אלה המוסדות שצריכים להיחשב כמצטיינים ועל ההורים מוטלת החובה שלא ללכת שבי אחר מיתוגים, אלא לבחור מוסדות לפי מידת השקעתם ואחריותם.

עולם החינוך הוא כמו סולם. תפקידו של המחנך להעלות כל תלמיד במספר שלבים מעל השלב ההתחלתי ממנו הגיע. תלמיד שהגיע במצב חלש יזכה לעלות משלב של חוסר למידה מוחלט, למצב שבו יצליח לעבור כמה מבחני בגרות. תלמיד שהגיע במצב חזק יצליח לטפס ממצב של 5 יחידות במתמטיקה אל תעודת בגרות איכותית שאיתה יוכל להתקבל לרפואה.

המנהל המוכשר הוא זה אשר יודע לקבל את כלל התלמידים הללו ולהעלותם, איש איש לפי גובהו ההתחלתי. למנהל כזה בלתי אפשרי להגיע ל- 100 אחוזי זכאות לבגרות, אך הוא זה אשר זכאי לכבוד יחד עם שאר כלל החמ"ד: על העלייה הארצית בציונים, על קליטת העולים, על ההכלה והקידום של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, בעלי לקויות ומחוננים כאחד. זה כבוד!

הכותב שמואל שטח הוא מנכ"ל נאמני תורה ועבודה

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר