איך שורדים ארוחות חג עם הילדים?

החודש הקרוב עמוס בארוחות משפחתיות, ארוחות חג וארוחות שבת, זאת השגרה החדשה שלנ וזה בדיוק הזמן למדריך המהיר לארוחת החג עם הילדים. ספוילר: תנשמו עמוק ותשחררו 

אביה טרכטינגוט  02/09/21 09:03 כה באלול התשפא

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

בשבת הראשונה שלנו פה בדאלאס, הוזמנו לארוחה אצל משפחה (אמריקאית) מקסימה. הכנסת אורחים פה בקהילה זה ערך שנחשפנו אליו ממש מהרגע הראשון. מעבר לאתגר הידוע, שהילדים בעצם לא ידעו מילה באנגלית, היה שם גם את האתגר המשמעותי הרבה יותר והוא שכולנו לא למדנו עדיין ״אמריקאית״ (מסתבר שלראות את כל העונות של ״פרינדס״ לא ממש סוגר את הפינה). שולחן השבת הארוך כלל הושבה שמית (עם אהלי שם והכל…), שיא ההשקעה. שיא ההלם מבחינתינו. ילדיי הושבו באיזור הילדים, ותוך כדי שהם צופים בנו מהקצה השני של השולחן, הם גם הבינו שהם שם אחד לעזרת השני, או לעזרת עצמם. הארוחה התנהלה ברוגע יחסי עד שברגע אחד  השלווה הופרה. זה היה כשאחד מילדיי הניח את הרגל על הכסא המרופד ואז את הברך על השולחן. ובמילים אחרות נעמד חצי גוף על הכסא, חצי על השולחן. כל מה שהוא רצה היה להגיע בעצמו לכלי של החלה שהיה ממוקם במרכז השולחן. שתיקה בחדר.העולם עצר עצמו מלכת. הוא, עם החלה ביד והברך שעודנה על השולחן מישיר חצי מבט שלא ממש מבין מה הוא עשה שגרם לכולם להסתכל עליו ככה, אבל כן מבין שזה לא עובר סבבה. ואנחנו שרצינו שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותנו… הישראלים. קצת כמו מסצינה של איזו פרודיה. רק שכאן, אנחנו השחקנים. 

צילום: shutterstock

קאט לבית הפרטי שלנו, שולחן שבת, שלא כולל הושבה שמית,זורם גם על לבוש מכובד מקולקציית  הפיג’מות, וחלה בהישג יד. הייתי מדמיינת את זה אידיאלי ואולי גם פסטורלי. של ילדים מקולחים ומסורקים יושבים בנחת ליד השולחן, מספרים על פרשת השבוע, משתתפים בדיון משפחתי, אוכלים בנעם ותורמים כל אחד בדרכו לאווירה נעימה של שולחן שבת. אז זהו, שבפועל, במרבית המקרים, הם רבים על מי ישב איפה, מתבאסים כשאבא משתמש בגביע הקטן ולא הגדול, רבים על טיפת המיץ (ענבים) האחרונה, מתווכחים מי ידבר קודם, כועסים כשאחרים מתפרצים לדברים כשכבר הגיע תורם לדבר. במקביל אחד מהילדים משחק גולף על ארונות המטבח עם משהו שהוא לא כדור, התינוק ששעת השינה שלו עברה לפני שעתיים (בשבתות קיץ), לא מוצא את עצמו, מיילל ובוכה…והנה כאן בדיוק בנקודה הזו. החלום על האידיאלי ו/או הפסטורלי עף לו מהחלון . 

צילום: shutterstock

למי שטרם הבין, המדריך המהיר לארוחת חג עם הילדים לא באמת קיים. לפחות לא אצלי. לפחות לא בגילאים הצעירים (עד גיל 8). ולמה הוא לא קיים? כי ילדים, ביולוגית לא מתוכנתים לשבת ״יפה״ ליד השולחן. ילדים זזים, אימפולסיביים, מונעים מרגש ודחפים וצריכים לעשות משהו  אחר כאן ועכשיו. והנה אני אגיד משהו שאולי ישמע פחות פופלארי או לא חינוכי אבל הוא מתכתב מצויין עם המציאות- לדרוש מילד לשבת יפה במסעדה או בשולחן שבת יותר מזמן קצוב (ולפעמים גם זה לא, תלוי בגיל, תלוי בילד), זה פשוט לא רלוונטי ולא מציאותי. בואו נוריד את רף הציפיות שם ונשמור את החלומות על שולחן שבת אידיאלי בצורת ילדים מסורקים קשובים ומהונדסים לעוד כמה שנים צפונה. 

אבל רגע, בואו נבדוק מה כן אפשר לעשות, איפה כן אפשר לחבק את החלום הזה על ארוחה אידיאלית. נתחיל בעצם במה שנמצא בשליטתינו. מה כן אפשר לעשות? 

צילום: shutterstock

להקדים את שעת הארוחה (להכניס שבת, חג מוקדם יותר) 
לוודא שהילדים ישנים צהריים (לא תמיד עובד ולא תמיד באמת ישפיע על איך שהם ישבו אבל שווה לנסות)
והכי הכי, להבין שילדים הם ילדים הם ילדים. 
להתמקד במה כן, בחמש דקות שהם לא רבו בשולחן, בחמש דקות שהם דיברו על הפרשה או כל שיחה אחרת, בפעם ההיא שהם לא רבו על הגביע או על המקום ובפעם ההיא שהוא שיחק מבלי לפרק את הצבע של ארונות המטבח. כן! אפילו שעכשיו זה ״זמן לשבת ליד השולחן״/ כשאנחנו שמים את הזרקור שלנו על מה שכן עובד, הוא באופן טבעי גדל וכל צורת החשיבה שלנו מושפעת מהכן הזה. אחת הדרכים הנפלאות להתחיל את השנה החדשה היא לראות בילדים שלנו את מה שהם כן. ממש קל וזמין לראות את מה שלא עובד, את זה שהוא לא יושב או שהיא רבה עם אח שלה על הגביע. כן גם את הגולף במטבח עם משהו שהוא לא כדור. בתור בני אדם תבוניים יש לנו את האפשרות לבחור על מה לשים דגש, מה להבליט ומה לשים בצד. אז בואו נתאמן על הבחירה הזו השנה. מה אתם אומרים? 

צילום: shutterstock

שתהיה לנו שנה של בחירות טובות. אמן. 

הכותבת היא מאמנת נשים ואמהות להסתגלות מאוזנת ברילוקיישן ומעברים, מערכות יחסים וביטחון עצמי. נשואה ואמא ל4. 




 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר