אז היה לי שבוע מספק יחסית, האמת לא הספקתי כלום ממה שרציתי באמת, חופש , ילדים , קורונה, ואולי זה בדיוק מה שהייתי צריך להספיק? אבל מי סופר, כי הגיע יום שישי, פוש אחרון, שוטפים את הבית, עוד קצת צרחות עוד כמה עצבים שנשמרים בבטן (מתי הם ייקחו אחריות?), נשימה, והנה עוד מעט שבת, אח, שבת את מלכה.
ריח התבשילים המוכרים מהול בחומר לשטיפת רצפה כבר אופף את הבית עוד שעתיים זה מגיע שעה, רבע שעה, חמש דקות מריבה גדולה, צרחה של הקטנה, שקט, אימא מדליקה, וכמו מפה לבנה שנוחתת על שולחן במטה קסם היא נכנסת – שבת.
בית כנסת שלום עליכם אשת חיל קידוש, נטילה, דברי תורה, הארת פנים, כל אחד מספר משתף מתרוקן מתאוורר, יחד , משפחה. רגע סטופ עצרו! מהר מידי, פספסתי משהו? זה דוקו או ריאליטי?
רגע רגע תחזרו קצת אחורה לקטע של היין. אנחנו לא בסרט פנטזיה.
ארוחת שבת אמתית שתיים אחת אקשן:
"קידוש. נוו.. קידושששששש עושים קידוש נו...
לא, אי אפשר לשחק עכשיו טאקי, אמרת שאתה רעבה לא?
יאללה נוטלים ידיים, אני לא מחכה אני מברך,
אין אין עליך, איך תמיד בנטילת ידיים אתה נזכר ללכת לשירותים, לא חשבת על זה קודם??, בסדר אני מחכה לך נו."
רוצים שאמשיך? לאן? עוזבים את השולחן הרבה לפני הזמן? נמרחים על הספה עוד לפני מנה אחרונה?
סיטואציות אלו ואחרות ניתנו לי במתנה מבורא עולם.
כשבהבנתי את זה התחלתי ליצור פלטפורמה שתתאים לכל משפחה. כן, אפילו למצבי קיצון עם ילדים היפר אקטיביים, על הפסקת רטאלין בשבת כי צריך לתת גם לכדורים לנוח.
אם זה יתאים להם זה יתאים גם לכולם.
אז אך עושים את זה אתם שואלים?
איך מגיעים לשבת עוצמתית מגבשת, מאחדת ומהנה, שנותנת גם לכם מנוחה ונחת כזאת שהילדים יזכרו תמיד עם טעם של עוד, טעם של שבת המלכה.
אנסה לתת טיפים שבועיים שמרימים את השבת למדרגה אחרת שלאט לאט מטפסת לבית המקדש לקודש, לביחד. סוד ראשון נמצא בקידוש עצמו, עוצמים עיניים ומבינים שברגע הזה כל הצפיות מצטברות אצלנו בבטן, על מה שצריך להיות, על מה שצריך לקרות, מחשבות שעולות לראש ומתפשטות לנו בין העיניים– קודם מודעות.
בשלב הקידוש כל הכוחות המופעלים עלינו הם של הרצונות שלנו שיהיה מושלם יותר טוב יותר. הרבה יותר.
כל הסרטים המדומיינים שלנו מגיעים פתאום.
כל הצפיות המלחיצות למשפחה מושלמת שראינו במקום אחר מעורבבים בדמיונות כוזבים.
כל מה שגורם לנו לא להיות עם עצמינו לא להיות כאן ועכשיו.
כי השכינה בכבודה ובעצמה יורדת ומרפרפת לנו על הפנים.
מחכה שנתכנס דווקא פנימה.
וזה בדיוק מה שגורם לנו לכעס ועצבים.
זה נובע בעיקר מאכזבות שלנו מעצמינו וחוסר אהבה שאנחנו בעצמינו לא נתנו מספיק, לנו.
לכל זה צריך לעשות פווו כמו סביון שעפים ממנו הזירעונים, רחוק מאתנו. אלו לא מחשבות שאנחנו צריכים עכשיו.
כרגע מכניסים נשימה ומפנים מקום להבנה שכל, אבל כל, מה שעומד לקרות ברגע זה הוא בדיוק הדבר הנכון והמתאים שאמור לקראת לנו כי זו היא ענינה של השבת אין כאן עשייה יש כאן מנוחה. אין רצונות, יש קבלה.
אפילו אם עוד רגע ייתנו לנו בטעות דחיפה ביד ויישפך היין זה בדיוק מה שהיה אמור לקרות, כן! בדיוק זה! מריבה? צעקה? גם אם ייקרה, קטן עלינו נכנסים פנימה ,עמוק עמוק לנשמה למקום הבטוח שהכול בו לטובה יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם.
הבנה כזו היא התחלה שמביאה אט אט שינוי באווירה, כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. בפרשה שלנו , שופטים, כתוב "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". בואו ננסה בקידוש השבת להיות תמימים פשוטים מקבלים את המציאות כפי שהיא.
טיפ חינוכי כך תהפכו כל שבת לחוויה עוצמתית ובלתי נשכחת לילדים
זאבי רוט מנסה בכל מאודו להכניס את השבת ברוגע ובנחת, כמו שמדמיינים תמיד כשמתארים את שולחן השבת בדייט ראשון, אבל מה לעשות שהמציאות שונה? יש מה לעשות. תשאלו את זאבי
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו