אחרי שלושה ימים בגולן, אנחנו מחליטים לרדת לילה אחד לחוף כורסי בכנרת. קצת להרגיש את הדופק, לראות מה באמת קורה שם.
מאות בני נוער. אולי יותר. השמועות אומרות ש-80 אחוז דתיים, בתלבושת חוף אתה לא באמת מפריד בין דתי לדתי יותר, אבל לאט לאט מתחילים לשים לב. חולצות סניף-אולפנות-ישיבות, גזורות יותר או פחות. מתחת מכנסונים. סליחה, יש גם חצאיות ושמלמלות. כיפות מכל הגדלים, כולל בלי בכלל. כמעט ואין מבוגרים, כמה משפחות שנראה שנקלעו לשם במקרה.
מבינה לגמרי למה הם שם. חוף ענק, אפילו פסטורלי. שקט, אסור בוקסות או מוזיקה רועשת אחרת. כמעט רק נוער. מנותק מהעולם. אפשר להיות שם ורק שם ימים-שבועות לשכוח מהכל.
עוד דקה ומתחילים להריח. נרגילות מכל הסוגים. גם חומרים אחרים. בנים-בנות והמון אלכוהול. כמה מסתובבים מתנדנדים מצליחים להגיע אל אחד מאוהלי המתנדבים וקורסים אל ספסלי הזולה. זוג יושב על החוף, תיכוניסטים, קרובים מדי. הוא עם כיפה ענקית היא עם שמלמלה. מעריכה ששניהם לא היו מסתובבים כך במקומות מהם הם מגיעים. יש גם מראות גרועים הרבה יותר.
סיפור משבוע שעבר על חברה של אחת הבנות. ילדה באולפנה טובה. נפגעה מינית. הגיעה לשם חצי בתמימות וחבר שהכירה זמן קצר קודם עשה מה שעשה. מצליחה להבין איך זה קרה דווקא שם, לא מסובך בכלל באווירת סוף הקיץ מסביב. יש גם אוהלים בשוליים, שואלת את עצמי אם יכולים להיות שם ילדים שרק נמים את שנתם, תחנת עצירה בין מעיין למסלול ובלי להשתלב באווירה סביב. נשארת בשאלה.
שואלת את עצמי איפה ההורים, המבוגר האחראי. מדובר בסופו של דבר בהרבה מאוד נוער.. קטינים ממש ואל תתבלבלו - מכל מרחבי המגזר. ונענית על ידי אחד המתנדבים שהבריחה היא מההורים.. ולכן לא הם אלה שיצליחו להחזיר אותם. נתקעת עם התשובה בגרון אבל השאלה מתעצמת יותר.
'אם הם לא ילכו לכורסי הם ילכו למקום אחר' אומרים לי. אולי. רק לא רוצה לחשוב על הנזקים המצטברים של מי שהיה שם ונשרט לעומק מכל מה שהחוף הזה מציע. ראש חודש אלול שבוע הבא ועוד שלושה שבועות של אוגוסט. תוך כדי הסליחות ימשיכו להיות הרבה חבר'ה בכנרת. סליחות הם כנראה לא יגידו שם.
אם אתם הורים והבן נוער שלכם מספר לכם על איזה טיול עם כל החברה שישנים באיזה חוף ש כולם ישנים בו בכנרת, תבדקו טוב טוב לאיפה הוא הולך ולא פחות חשוב עם מי הוא הולך. תשמרו איתו על קשר רציף. ואפשר גם להציע חלופות טובות יותר או גרועות פחות.
אם אתם אנשי חינוך, בתוך חודשיים ומשהו של חופש תנסו למצוא זמן להרים טלפון לאיזה תלמיד שאתם דואגים לו או סתם חושבים עליו. תקבעו איזה מפגש. תזמינו אליכם הביתה. כל מה שאתם מצליחים לעשות יבורך. הכלל הכי גדול לפני ה"סור מרע" זה עשה טוב. אין לכם מושג כמה הם יעריכו את זה.
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא רבנית אולפנת אמית-להב"ה