כבר שנה שמדינת ישראל, עם העולם כולו, נתונה תחת אימת הקורונה.
שבת כי תשא תש"פ הייתה השבת האחרונה שבה חלק מבתי הכנסת עוד היו פתוחים לפני הסגר הראשון, שהחל למחרתה.
בתוך השנה המיוחדת הזו עברנו תהפוכות רבות. מערכת החינוך קרטעה בין פתיחה לסגירה, עולם העסקים היטלטל ונחבט, וגם תנועות הנוער כמעט שבתו מפעולה, מלבד מפגשי זום שלא ברור עד כמה רבה תועלתם החינוכית והרעיונית.
מעגל הפעילות של תנועות הנוער מורכב מנקודות שיא במהלך השגרה השנתית: שבת ארגון, מפעלי הקיץ, הכתרה בפורים, מסע פסח וסוכות, מסע גרעין וכד'. כל אלה שבתו השנה.
סביב שבת הארגון שהייתה בתקופה של רגיעה יחסית תנועות הנוער התלבטו והתחבטו איך לפעול. חלקן דחקו את גבולות החוק והשכל הישר, מי באופן תנועתי ומי בהעלמת עין מסניפים סוררים. חלק מהתנועות שמרו בקפדנות על ההוראות, וכתוצאה מכך האירועים כמעט שלא התקיימו. כמו במקרים רבים בתקופה זו, מקיימי ההוראות כלשונן מרגישים פעמים רבות תחושה של תסכול ושל החמצה, כאשר אלה שאינם מקפידים כמותם נהנים ואינם נענשים.
זה הרי תמיד הדגל המונף של תנועות הנוער – אידאולוגיה לפני הנאה ונשיאה בעול הציבורי.
עוד מעט יצאו בתי הספר לחופשת הפסח. בשבועות האחרונים, ככל שהמשק נפתח לאחר הסגר השלישי, מתרבים והולכים מקרי הקורונה בקרב ילדים ובני נוער. בית הספר שלנו, למשל, סגור מחמת ריבוי מקרי קורונה. אבל חופשת הפסח אמורה לייצר פסק זמן שבזכותו יתאפשר בע"ה לכל הילדים המבודדים והחולים לחגוג את החג עם בני משפחותיהם. המתווה הכללי של ליל הסדר וחגיגות מורחבות תלוי מאד במצב בארץ, אבל בכל מקרה יש הבדל גדול בין משפחה גרעינית שמפוצלת בין כמה מרחבי בידוד ובין סעודה משותפת.
בתוך פסק הזמן הזה יש רצון של תנועות הנוער לחזור לשגרה ולצאת למסעות פסח. הרצון מובן מאד, באמת. זו נקודת שיא, ובמצב של הקלה מתמשכת במגפה ובהגבלות יש רצון עז לחזור לשגרה כלשהיא.
למרות זאת, ברבות מתנועות הנוער, ובפרט בתנועות הדתיות, הסניפים מאחדים יחד ילדים משכונות שונות, מבתי ספר שונים, ובוודאי מגילאים שונים. המצב גרם לכך שגם בימי ההקלה שבין הסגר הראשון והשני הפעילות הייתה מקוצצת ומאכזבת.
על הרקע הזה נראה לי שפעילות סניפית משותפת, ועל אחת כמה וכמה פעילות משותפת למספר סניפים, עלולה להביא איתה העברה המונית של הנגיף ממקום למקום. הווריאנט הבריטי של הקורונה שולט כעת בארץ, וסימניו העיקריים הם הדבקה מהירה מאד ותחלואה מוגברת אצל ילדים.
יש לקוות שבעתיד הנראה לעין, בחודשים הקרובים כבר יחסנו את הילדים בגילאי תנועות הנוער. גם בלי זה, ועם ההבנה לרצון ולשאיפה לחזור לפעילות, נראה לי שהפעילות הזו, שעלולה לסכן עשרות חניכים בבידוד בליל הסדר (שלא לדבר על סיכון בריאותי) צריכה להתבטל. אפשר להתחיל להרחיב את הפעילות, אבל רק תוך שמירה הן על הוראות הממשלה והן על האחריות והשכל הישר.
האחריות של התנועות לשלום חניכיהם מכתיבה לדעתי דחייה של המסעות לאחר הפסח ואפילו לקיץ.
גם במצב של החלטה אחרת, יש לכבד את רצונם של חניכים, מדריכים והורים לשמור על עצמם ועל משפחותיהם, ולא ללחוץ עליהם להירשם ולצאת למסע.
חבי כמעט רגע עד יעבר זעם.