יעל (שם בדוי) פנתה אליי להתייעצות לגבי בנה בן ה-10, היא ביקשה להגיע לפגישה. כשהסברתי שאני פוגשת את שני ההורים יחד לפגישה ראשונה, יעל היססה. מצאנו עצמנו מתקשות למצוא זמן שיתאים גם ליעל וגם לבעלה להיפגש. יעל הציעה שניפגש רק אנחנו "ממילא בעלי נמצא מעט מאוד עם הילד...הוא עובד מאוד קשה ואני מאוד רוצה להתחיל בטיפול"
כשהורים פונים להדרכת הורים או לטיפול עבור ילדיהם, לרוב, יוזמת הפניה תהיה האם. בימינו, על אף שנשים רבות נושאות את נטל הפרנסה, הן אוחזות גם בתפקידים המסורתיים של דאגה לבית ולילדים. ולכן, כאשר מתקבלת פניה, היא לרוב ביוזמת האם והאב לעיתים נעדר מהשיח הטיפולי בפועל (על אף שגם כאשר נעדר בפועל הוא מתקיים כמוחזק בחוויה של האם ושל הילד) .
בעבר, מטפלים לא התעקשו לפגוש את שני ההורים, מסיבות שונות הקשורות לאם, לאב או למטפל עצמו. יחד עם זאת, מחקרים רבים מהשדה, מתחום הטיפול בהורות והטיפול המשפחתי, מראים כי נוכחות שני ההורים בהתערבות טיפולית וחינוכית הקשורה לילדם, חשובה ואף הכרחית. נהוג לחשוב כי התפקידים המסורתיים של האב כמפרנס העיקרי, העובד שעות רבות מחוץ לבית ושל האם, כדואגת לרווחת יושבי הבית ולילדים, הם אלה שהדירו את האב מהנוכחות בטיפולים בהורות ובהדרכות הורים. וכי גברים רבים הפנימו את המחשבה כי חינוך הילדים אינו תפקידם וכך מצאו עצמם מנותקים מילדיהם. אולם, גם בשיח הטיפולי, ניתן להבחין בתנועה מהתייחסות בלעדית בשלבי החיים הראשונים לדיאדה אם – תינוק אל התייחסות ליחסים בין שלושה ולנוכחות השלישי – האב או דמות אחרת, כדמות משמעותית כבר בשלב ההתקשרות הראשונית.
הפונקציה של השלישי בתיאוריות פסיכולוגיות, מייחסת לדמות האב בין היתר גם משמעות ביכולת לאפשר לאם ולתינוק, ליצור קשר שיש בו מרחק, וכך, למעשה, להבטיח נפרדות ביניהם. נפרדות זו חיונית עבור הילד, כדי שיוכל לפתח את זהותו העצמית, את אישיותו הייחודית ואת בגרותו הנפשית.
בימינו, אנו פוגשים הרבה יותר אבות המעורבים בגידול ילדיהם ובחיי ילדיהם. גברים רבים מעוניינים לקחת חלק פעיל יותר ומעורב בחיי הילדים וגם הילדים ובנות הזוג, מבקשים נוכחות זו.
מלבד הרצון והרווח המשמעותי שזוכה לו הזוגיות והמשפחה הגרעינית כולה, כשנטל ההורות מתחלק בין שני ההורים, מחקרים מראים כי נוכחות האב היא בעלת משמעות בהתפתחות הרגשית, האקדמית, הפיזיולוגית והחברתית של ילדים.
נוכחות אב תומך וחם לילדים, נמצאה כמשפיעה על יכולת ההתמודדות שלהם בחיי היום יום. נשים וגברים שגדלו עם אב תומך ורגיש, הראו יכולות הסתגלות טובות יותר ורמת הקורטיזול בגופם (הורמון המופרש בעיתות לחץ בגוף), היה נמוך יותר בהשוואה לנשים ולגברים שגדלו במערכת יחסים מורכבת וקשה עם אביהן.
השקעה ואכפתיות מצד אבות, נמצאה גם כמשפיעה על תוצאות הציונים וההישגים של ילדיהם. סגנון אבהות מטפח ופעיל נמצא קשור לתפקוד אינטלקטואלי משופר. במחקרים מוקדמים על התקשרות, נמצא גם כי במרבית המשפחות, האב משמש בתפקיד משחקי ואקטיבי באופן פיזי יותר.
ואכן, במפגש עם הורים בחדר הטיפולים, ממש כפי שנמצא במחקרים בנושא, אני מוצאת כי גם זיכרונות הילדות של הורים מאבותיהם קשורים יותר לפן המשחקי, המעז. פן זה מאדיר את תחושת הביטחון שחווים הילדים ומעודד את הנפרדות החשובה כל כך על ידי חקירת המרחב וההתנסות. למעשה, פונקציה זו של האב בסיוע ביצירת הנפרדות והעצמאות של הילד, מתקשרת לנטייתו של האב ליצירת קשרים פיזיים יותר המאפשרים חקירה של המרחב והתנסות. מעל לכל ספק, נמצא כי נוכחות משמעותית של אב בחייהם של ילדיו, תורמת להתפתחות הרגשית, הפיזית והחברתית שלהם.
ובחזרה ליעל ומשפחתה- במפגש עם שני ההורים, נחשף הקשר המורכב של האב עם בנו. בעקבות כך, החלטתי ליצור מפגשים משותפים ולהרבות את מעורבותו באופן יום יומי עם בנו. השינוי הזה, שנעשה מתוך ומחוץ לחדר, הניב תוצאות משמעותיות ומהירות בטיפול בבנו.
אז איך להיות נוכחים יותר?
בחרו משימה - בחרו משימה בתוך היום יום או השבוע שילדיכם טוב בה ועשו אותה יחד, השתתפו בה או היו נוכחים בזמן שילדיכם מבצע אותה. מצאו לכם תחום עיסוק משותף. זיכרונות ילדות שנצרבים בבגרות כוללים חוויות של קשר אינטימי – חקירה משותפת, עבודה בגינה, דייג וכדומה.
מגע - לא להסס לחבק, להתרפק, ללטף את הראש של ילידכם. מגע מסייע לזכור ולייצר זיכרונות באופן שאינו מתאפשר תמיד במילים.
שחקו עם הילדים - השתוללו איתם, צחקו, שחקו איתם במשחקי מילים וחשיבה. מצאו משחק אחד שאהוב עליכם, חידון או סיפורים שאתם אוהבים לספר ובלו את הזמן איתם באופן קבוע.
זמן מיוחד - כשאתם מבלים זמן עם ילדיכם, הפכו את הזמן המשותף, לזמן מיוחד שלכם. זה לא צריך להיות זמן ארוך, אבל חשוב שילדיכם יחושו שאתם איתם. ללא מסיחים.
הקשיבו באמת - הקשיבו לילדיכם, התעניינו בדברים שהם מספרים לכם ונסו לזכור פרטים מהדברים אותם הם מספרים התעניינו בחברים שלהם, בתחומי העיסוק שלהם, מצאו לכם תחום עיסוק משותף
הכותבת: הילה קלעי נובוטני - פסיכולוגית חינוכית מרשת ת.ל.מ. ומחברת הספר "דברים שלמדתי מאבא".
הילה קלעי נובוטני צילום: אליסיה שחף