שחנ"ש במוצ"ש: המלך מזיע

ההלם היו מוחלט,כי זה הדבר האחרון שהוא היה יכול לדמיין. הוא גילה שאבא שלו לא נפטר בדרך הטבע, אלא נרצח. על ידי אח שלו. בשיתוף פעולה עם אשתו. כך מתחיל המחזה "המלט" של שייקספיר. המלט הנסיך, מגלה שאביו המלך נרצח על ידי דודו ואימו. הוא סוער, הוא מבולבל והוא גם לא בטוח ב100 אחוז שזה נכון (אגב, מכאן המונולוג המפורסם: להיות או לא להיות, הנה השאלה).

הוא מחליט שהוא רוצה לבדוק את זה. הוא מזמין קבוצה של שחקנים לארמון. הוא כותב להם תסריט להצגה, שבה יוצג אדם שרוצח את אחיו. השחקנים מתאמנים לקראת האירוע, עד היום שבו החצר המלכותית מתמלאת באנשי הארמון.

תוך כדי ההצגה, המלט בוחן את דודו. מתמקד בהבעות פניו ובשפת הגוף שלו. ככל שהעלילה מתקדמת, המלך מתחיל לזוז בכסאו. אגלי זיעה נוטפים ממצחו. הרצח מתקרב והמלך מחוויר ורועד. ברגע השיא, בעוד השחקנים מגלמים את המעשה, המלך קם ובורח מהמקום.

הכוח העצום של התאטרון נובע מהיכולת שלנו לאמץ התרחשויות חיצוניות לתוך הנפש שלנו. אנחנו רואים אירועים סביבנו ומפעילים קול פנימי ששואל: איך מה שראיתי קשור אלי? מה זה אומר עלי? מה זה אומר לי?

כשיעקב לוי מורנו, אבי הפסיכודרמה, התחיל לחקור את הקשר בין פסיכולוגיה לדרמה- הוא היה לוקח שחקנים מקצועיים ומציג בפני הקהל את סיפורי חייהם. מקרה מפורסם מדבר על אישה שתלטנית שמיררה את חיי בעלה. כשהשחקנים גילמו את הסיטואציות הקשות של הרעיה הכוחנית והבעל המושפל- האישה עברה טלטלה וקיבלה תובנה חדשה לגבי התנהגותה.

מורנו המשיך הלאה והציע תיאוריה שאומרת שהחוויה הכי עוצמתית היא שהאדם בעצמו משחק את מאורעות חייו. עם זאת, תחום מחקרו התפתח למה שאנחנו מכירים היום כ"תאטרון הפלייבק", שבו עולים צופים מהקהל לספר סיפורים מחייהם והשחקנים משקפים את הסיפורים על הבמה. יהיו שיעידו שבמהלך שיקוף של סיפורם, הם עברו חוויה רגשית עוצמתית ששינתה משהו בחיים שלהם.

לכן, לא מפתיעה אותי ההתרחשות הדרמטית של פרשת השבוע, בה משה שינה מהציווי האלקי והיכה בסלע במקום לדבר איתו. הקב"ה מציין שמה שהבעיה במה שמשה עשה- היו התוצאות: ההשפעה על העם. באירוע דרמטי כל-כך, שבו הטבע משתנה "על הבמה", כמה שונה החוויה בין דיבור אל הסלע ובקיעת המים מתוכו, לבין ההכאה בו. כמה היו עם ישראל משליכים על עצמם ועל חייהם אם הסצינה הייתה נעשית בדיבור. כמה הם השליכו על עצמם ועל חייהם כשהסצינה נעשתה באלימות. מה שהיה- נצרב בתודעה.

דבר אחד שאני לוקח מהפרשה הזו- אני מנסה לצאת רגע מתוך עצמי, ולחשוב איך אחרים (בעיקר הילדים שלי) יושפעו ממה שאני אומר או עושה. לפעמים מילה אחת שלי, או הטון שבה אני אומר אותה, יכולה לצרוב משהו בתודעה לנצח. להכות או לדבר, הנה השאלה.