"אני לא מאמין שאתה מתקשר! בדיוק חשבתי עליך שבוע שעבר". לא בדיוק המשפט שציפיתי לו מהחבר-לשעבר של אחותי. אולי הקשרים הרומנטיים שלו עם אחותי לא היו הצלחה מסחררת, אבל היה בו משהו מיוחד שנזכרת בו כי גירד לי מאוד. גירד לי להגשים חלום.
"תשמע, יובל, אני לא אשכח איך אתה מוכשר על הפסנתר. זה בדיוק מה שחסר לי. אני רוצה לעשות הופעה. כן, הופעה. שאני מנגן ושר. חלום ישן שלי שמגרד לי ממש והשבוע החלטתי לשים סוף לגירוד".
החבר-לשעבר זכר לי חסד אחותי ונפגש איתי בדירתו ברמת-גן. ישבנו עם השירים. שירי שנות ה-60 וה-90. מה שנקרא סיקסטיז-ניינטיז. שתי התקופות המוזיקליות שאני מתחבר אליהן במיוחד. הניינטיז, כי הייתי נער בזמן הזה והכי טבעי זה להתחבר למוזיקה ששמעת כשהיית נער. הסיקסטיז - כי הייתה שם מוזיקה אחרת באויר, כזו מלאה באיכות וחופש.
הרצנו חזרות. היה כיף. קבעתי את האירוע ביחד עם איזה מקום חמוד שהוא חצי בית קפה - חצי אולם הופעות. הגענו, התחברנו לציוד, הגיע קהל - ועלינו לבמה. היו בערך 20 איש שהקשיבו בזמן שנשנשו צ'יפס עם בירה, אבל בשבילי זה היה מדהים.
לפני שנה ישבתי לאכול עם חבר ושאלתי אותו מה הוא עושה בחיים שלו בזמן האחרון. הוא אמר שהוא הצטרף למקהלה, כזו ששרים ווקלי ועושים המון קולות וזה נשמע מדליק. הוא העיר גם, שזה די בזכותי. מכיוון שבחיים לא דיברנו על כזה דבר, הייתי בשוק, אבל הוא הסביר לי שהוא קרא את ה"שחנש במוצש" שלי על יצירה - וזה שיכנע אותו סופית לקום, ליסוע מרחק שעה מהבית ולהגשים חלום.
אני יושב לי ערב סוכות פה, ונזכר איך תמיד ממשילים את סוכות לפריצה הגדולה, ליצירתיות השופעת, ליציאה מתוך הימים הנוראים - אל הטבע והמרחב האמנותי. עולה בי זעקה. כזו כמו של כדור שחור אגור בתוך הבטן יותר מדי שנים. כזה של חלום שגנוז ל"שנה הבאה" עד שהשנים נגמרות וההזדמנות מתפספסת.
המחסום הוא רגשי בלבד. כי חוג המחול נמצא 5 דקות מהבית. כי קבוצת התאטרון או הציור נפתחת מדי שנה. כי החנות לכלי מוזיקה נמצאת בצד השני של הכביש, ממש ליד מקום העבודה שלך.
לפני שבועיים, עברתי את הכביש ונכנסתי לכלי זמר וקניתי אותה. יפה, כסופה, עדינה: מפוחית. כן, כזו שמפיקה צלילים מדהימים, אך קומפקטית כל כך שהיא יכולה להיכנס לך לכיס. לא למדתי לנגן על כלי חדש מאז גיל 17. אבל זה מעבר לכביש. וזה לא עלה הון. ויש לי את הזמן של הנסיעות להתאמן. וגירד לי.
ערב סוכות, אני קורא לכל מי שיש לו את הגירוד הזה של יצירה - תעיפו ת'סכך, תעשו את הצעד, תגשימו חלום. אם לא עכשיו, אימתי?