סמואל ג'ירנו לא זז מהכורסא שלו כבר 13 שעות. בחוץ הגשם ניתך בפראות על הגג שלו. מנורת לילה קטנה האירה את החדר. כל דקה הטלפון הנייד שלו צפצף באזהרה: הסוללה שלך עומדת להיגמר! אבל לסמואל אפילו לא היה כוח לחבר אותו לחשמל, למרות שהשקע היה מרחק יריקה ממנו.
לפחות 15 פעמים במהלך 13 השעות הטלפון צלצל. הצלצולים לא באו מאותו אדם, אלא מחברים שונים של סמואל. הרבה אנשים חיפשו אותו כי הוא היה כוכב חברתי במלוא מובן המילה. חלק רצו סתם ככה לדבר איתו, אבל החלק שהכירו אותו היטב, ידעו שזה הזמן שבו סמואל הופך לשק תפוחי אדמה דומם.
זה קורה לו כל חורף והוא עדיין לא קולט. רבע מהשנה סמואל יושב בבית, מדוכא, מדוכדך ומסוגר. הוא לא יוצא עם חברים, הוא לוקח את כל ימי המחלה שלו מהעבודה והוא בדיכאון. החברים לא ממש מבינים מה קורה איתו, רק לוחצים עליו שייצא מזה. לכן, הוא אפילו לא עונה לטלפון בתקופה הזו.
למזלו של סמואל, אחותו התחתנה. יותר חשוב מהעובדה שהיא התחתנה, הייתה העובדה שבעלה הטרי היה פסיכולוג. כשעברו עוד שלושה ימים של ישיבה על הכורסא, מליסה הגיעה עם בעלה לבית של סמואל. סמואל כמובן לא הגיב לדפיקות בדלת, אז מליסה שלפה את המפתח הספייר מאחורי העציץ היפה שבפתח הבית, שבקור הזה היה נבול ועצוב כמו סמואל בעליו.
הגיס הפסיכולוג נכנס לחדר ונעמד מול סמואל. מליסה הסתכלה בהערצה איך בעלה בוחן את המטופל ויכלה לשמוע את גלגלי השיניים שבמוחו עובדים במרץ כדי למצוא הגדרה מתאימה למצב של אחיה. לפתע, אורו עיניו של הפסיכולוג והוא הסתובב לאשתו ואמר לה בפשטות: HE'S SAD!
ליבה של מליסה נפל. זו האבחנה המקצועית של בעלה המהולל?! הוא עצוב?! בשביל זה הוא הוציא שליש מחייו על לימודים מפרכים?! אבל קני, בעלה, כבר קלט את מחשבות האכזבה שלה ומיהר להסביר לה שהכל היה מתוכנן. SAD זה ראשי תיבות של SEASONAL AFFECTIVE DISORDER - הפרעה רגשית עונתית.
עיניה של מליסה אורו. עין אחת על שבעלה הוכיח לה שהוא ראוי להערצתה. העין השניה על כך שיש הסבר למצב הקבוע של סמואל בחורף. יש אנשים שמצב הרוח שלהם מושפע מאוד בעונת החורף והם נכנסים לדכדוך. גם אם המצב לא מסוכן כמו דכאון קליני, שבו אפילו מגיעים למצב שרוצים לשים קץ לחיים, זה עדיין מצב קשה.
אור וחושך, קור וחום משפיעים על מצב הרוח באופן כללי. מחקרים מראים, למשל, שחום יכול לגרום לעליה בתוקפנות. בצד השני, קור וחושך יכולים לגרום לדכאון. בארצות סקנדינביות שיעור הדכאון יכול להגיע לכ-30 אחוז מהאוכלוסיה
ההמלצות לטיפול מתחילות מתזונה - לאכול פחמימות ורצוי שיהיו מלאות: לחם מקמח מלא, אורז מלא, פסטה מלאה. ממתקים הם הדבר הכי גרוע במצב הזה, למרות שעיקר החשק של המדוכדך הוא למשהו מתוק. המלצות נוספות הן פעילות גופנית - שתמיד מעלה את רמת ההורמונים "השמחים" בדם. כדאי לצאת, לצאת, לצאת, גם אם לא רוצים, כי זה יכול להעלות את מצב הרוח כשכבר בחוץ ועם חברים.
כמובן שטיפול פסיכולוגי הוא פתרון מצוין, וגם נותן הזדמנות לעבוד על כל מיני נקודות שגם ככה תמיד רצית לעבוד עליהן. במקרה הצורך, יש גם טיפול תרופתי של נוגדי-דכאון שמונעים ממצב-הרוח לשקוע ומהחיים לקפוא. העיקר - להיות מודעים ולפעול, כי חבל לוותר על רבע מהשנה כל החיים ולהתיש את הכורסא יותר מדי.