בסיעתא דישמיא!
שלום,
לאחרונה, אני מתחילה לשים לב, שהרבה דברים שמבקשים ממני, אני אומרת לא.
פעם לא הי'יתי עוזרת כמעט בכלל, ואז עבדתי על עצמי, והתחלתי לעזור הרבה, מה שרק ביקשו, ולא רק בבבית.
אבל אז מרתי לעצמי-שני'ה, את לא באמת רוצה לעזור. זה רק בשביל הרושם, או בשביל לספק את מי שזה לא יהי'ה. באמת בפנים הרגשתי שדי מנצלים אותי.
ולכן, היום יוצאים הרבה מצבים שאני מסרבת לעשות כל מיני דברים, אם זה לשטוף כלים, ואם זה להרים איזשהו פרוי'יקט.
השאלה, האם נכון להסכים לשעות כל מיני דברים, גם אם זה לא משהו טהור בלד?
לפעמים אני מרגישה פשוט ניצול... וקשה לי עם זה.
קשה לי עם זה שחברה באה ואמרת לי-את יכולה להביא לי כוס מים? כשאני והיא באותו מקום ויש לנו אותו מרחק ללכת. אני לא מבינה את זה.. היא לא יכולה ללכת להביא בעצמה? אז פעם הי'יתי הוכת ומביאה לה. היום-רק לפעמים אני מביאה לה...
תודה רבה! וסליחה על האורך..