"ידיים רואות" הוא סיפור על איך רעיון אחד קטן של מישהו, הופך למשהו גדול עבור מישהו אחר. אוכלוסיית העיוורים מתקשה מאוד במציאת מקומות עבודה, אך יש מי שבחר לנצל את יכולותיהם של העיוורים לצורך הקמת מכון עיסוי ראשון מסוגו, המיועד לאוכלוסיית הדתית.
על אובדן חוש הראייה שלהם, מפצה גוף האדם בחוש מישוש מתקדם, המאפשר לעיוורים לחוש את שרירי הגב הקטנים ביותר. עידית פיקובסקי ומירי חרונטמן זיהו את הפוטנציאל ובחרו להקים את מכון העיסוי ”ידיים רואות“, המתמקד באוכלוסייה הדתית.
"בחברת העיוורים יש אבטלה חמורה והיה חשוב לנו לטפל בזה", אומרת פיטקובסקי בראיון לכיפה, "אנחנו מעסיקים 40 מעסים וזו הפתעה גדולה. כל המעסים הם בוגרי מכון וינגייט ככה שלמרות חשיבות הפרויקט אנחנו לא מתפשרים על המקצועיות. מי שמגיע אלינו לא מגיע לארגון צדקה אלא למכון מקצועי השורה הראשונה. אנחנו עסק כלכלי אך מלבד האפשרות של העיוורים לקבל שכר הוגן הם גם זוכים להעצמה אישית מה שלא היה להם במקומות אחרים".
הקליניקה הראשונה של "ידיים רואות" נפתחה לא מכבר בבית חינוך עיוורים בירושלים ויחד עם מכון העיסוי מציעה שחייה בבריכות וחדר כושר, כשכל אלה מתנהלים תוך הפרדה מלאה. ”היה חשוב לנו שהקליניקה הראשונה שלנו תהיה מותאמת לכל האוכלוסיות וכך גם לחברה הדתית“, מסבירה פיטקובסקי, "יש אנשים שלא רוצים שידעו שילכו לעיסוי, יש כאלה, לעיתים דתיים, שרגישים לכל נושא חשיפת הגוף, ועיסוי אצל אדם עיוור מאפשר תחושה נינוחה יותר".
מבין 40 המעסים העובדים במכון המיוחד הזה, היה קל למצוא גם כמה מעסים עיוורים מהחברה הדתית. פנחס אלון הוא מעסה וותיק ומוכשר במיוחד שהחל לעבוד ב"ידיים רואות", זאת בעקבות דרישת מקום העבודה הקודם שלו לעבוד בראש השנה, מבחינתו זה לא בא בחשבון.
"עידית שמעה עלי והציעה לעבוד במכון החדש ולטפל בעיקר באוכלוסייה הדתית", מספר פנחס, "אני מכיר היטב את החברה הדתית והחלטתי ללכת על זה מתוך הבנה שזה פרויקט חשוב ושלא ידרשו ממני לעבוד בשבתות וחגים. צריך להבין, אני נשוי ואב לארבעה ומוכרח לעבוד. אבדתי את הראייה והייתי חייב לפתח רגישויות אחרות, בלית ברירה. כשהגעתי לתחום העיסוי הבנתי שיש לי יתרון כעיוור מאשר מי שרואה. חוש הראייה מאוד דומיננטי ובא על חשבון חושים אחרים. כשהחוש הזה נפגע חושים אחרים מאפשרים לך לתפקד במרחב בצורה רגישה יותר. החלטתי לנצל את זה ולצאת מהבועה של העיוורון. אני מאוד מזדהה עם האני מאמין של עידית והחלטתי להצטרף. כבר הספקתי לטפל בדתיים רבים ובהם גם רבנים מאוד מוכרים שלא אחשוף את שמם".
פנחס, מה עושה לאוכלוסיית העיוורים פרויקט כמו 'ידיים רואות'?
"ידיים רואות מהווה גורם מעצים לעיוורים ונותן להם דחיפה להצליח, מוטיבציה להשתמש בכישורים ומעניק הזדמנות להוכיח שאתה מועיל ולא כאיזה חסד או צדקה מתוך רחמים. אפשרות לעבוד ולהתפרנס כמו כל אחד אחר. כיוון שפעם הייתי רואה, כמו כולם, אני מבין מה ’אנשים רואים‘ חושבים על עיוורון. קשר ראשוני עם אדם זה קשר עין וכשאין את זה יש בעיה לתקשר. אני מקבל את זה, אבל צריך להבין שאין לנו קרניים. מי שמדבר איתי עשר דקות שוכח שאני עיוור. מטופלים מגיעים אלי ואני עוזר להם. כשמטופל מרגיש טוב ויוצא עם גב משוחרר, כבר לא אכפת לו מי אתה".
מי שיגיע אל פנחס ויזכה לנחת זרועותיו ואצבעות ידיו, לא יוכל לפספס כי מדובר באדם אופטימי מלא חוש הומור ושמחת חיים. "אני עיוור שרואה את כל הצרות של העולם אבל מבין שזה לא בידיים שלנו, בסופו של דבר הכל בידי שמים ואנחנו חיים בעולם כשליחים", הוא מסביר, "קח לדוגמא את העיוורון, העיוורון הוא מגבלה משמעותית ואתה צריך ללמוד להפוך אותה ליתרון. אם ארחם על עצמי לא יהיה לי מה לאכול. ידיים רואות מאפשר לי ולעוד מעסים לממש את היתרון שלנו כעיוורים".
בפרויקט "ידיים רואות", כולם מנצחים. יוזמות הפרויקט מתפרנסות מעסק כלכלי לכל דבר ומאפשרות גם כן ל-40 מעסים עיוורים, שספק אם היו מצליחים להתפרנס במקומות אחרים. מטופלים שמגיעים להירגע ולקבל עיסוי רפואי או משחרר, מקצועי לכל דבר, שותפים ליוזמה ולא מתפשרים על הערכים החשובים להם כדתיים.
המעסים העיוורים העובדים במכון מגיעים אליו בכל בוקר עם חושך בעיניים אך עם הרבה צבעים חמים ואור בלב. הם מתעצמים, מתפרנסים וחשוב לא פחות מכך, הם אולי לראשונה עושים טוב גם לאנשים אחרים. את החזרה לשגרה יתחילו עשרות מעסים עיוורים עם חיוך רחב יותר ומאות מטופלים דתיים, ושאינם דתיים, עם גב משוחרר יותר ובריא יותר.