בחרתי שלא להשתתף בפרק הרביעי של הסדרה "אחרי הצלצול" העוסק בשכר המורים המבזה. אין מוצדק ממחאה נמרצת בסוגיית שכר המורים המעליב ואף על פי כן העדפתי לא לקחת בה חלק. יש משהו מביך כשמורים מתלוננים על תלוש המשכורת שלהם, העיסוק בכסף מקטין את המעשה החינוכי ומצמצם את הרוח האידיאליסטית. אם סדרה טלוויזיונית מנסה לצרוב בתודעת הנצח מהו חינוך הרי שהתבכיינות על כסף רחוקה אלפיים אמה מנשמת החינוך ומהמסר העמוק שהמילה חינוך מבקשת להדהד לכולנו.
אמנם חשוב להפנים שדווקא בשל כך מורים חייבים לקבל שכר ראוי על עבודתם לא כדי שיהיה להם יותר כסף אלא כדי שהם לא יתעסקו בכסף ויהיו פנויים לשליחות שלהם. אנשים שמרוויחים מעט מתעסקים יותר ויותר בכסף, הם ממתינים בכליון עיניים לתלוש המשכורת, מחשבים שקל לשקל, עסוקים בהשוואת מחירים, בקנייה במבצעים ובאינסוף טרדות חומריות. כשמורה ירוויח דיו הוא יהיה פנוי להתעסק בדבר החשוב באמת, בחינוך! ולא יאלץ לחפש עבודות מהצד להשלמת הכנסה.
ועוד באותו עניין...
לפני שנים אמר לי מנהל מדרשה חינוכית שבה עבדתי שהוא לא מקבל מדריכים שלא שואלים אותו על שכרם. הופתעתי. לכאורה המדריך האלטרואיסטי הוא מדריך אידיאלי אך הוא חשב אחרת. "כשהעוגנים היחידים של מדריך הם שליחות והתנדבות הוא לא ישרוד זמן רב, כשיהיה לו קשה, כשהפעילות לא תצליח, כשהוא יקבל משוב לא מחוייך הוא יפרוש... אך אם יהיה לו גם עוגן כלכלי הוא יתאמץ יותר, הוא יתמסר, הוא ישתדל יותר לפעם הבאה, הוא ילמד וישתלם והכי חשוב הוא לא יברח ביום סגריר..."
גם בזה יש משהו...