אני רוצה להוריד את הכיפה בפניו של אורי אורבך ז"ל ולהגיד משהו.
רגע, תנו לי לנשום, זה הולך ככה... טוב, אין מילים בפי. נאלמתי דומיה.
כנראה שזה מה שקורה כשמנסים להשמיד את מורשת 'הטובים לתקשורת'
של מי שסנט בך בשידור חי בתוכנית הרדיו האישית שלך 'סבבת שלום', זכרונה לברכה.
יודעים מה, הבה ונדבר על זה ביננו, בלי אורבך, ברשותכם, ששת קוראיי הנאמנים.
הכל התחיל בכך שהיינו צעירים נורא ומאוד השתוקקנו לתשומת לב.
שמישהו יכיר בכישורינו, למען השם, חשבנו במיטתנו בלילה.
אין כמו להתפרסם כשאתה משוכנע שיש לך כישרון, אמרו חז"ל.
והתקשורת, כמה נפלא, מאפשרת לך לעשות את זה יום אחרי יום. מדהים.
לילה אחד, החלטנו שאנחנו מקריבים את נפשנו לפני אלת התקשורת כדי להתפרסם.
התחלנו לעשות את זה ברדיו, בדפי עלוני השבת (איפה לא כתבנו?!) והאינטרנט.
האמנו, שיום יבוא ויזמינו אותנו להגיש את 'המילה האחרונה' כי אנחנו נורא שנונים ובעלי
דעה מגובשת על כל דבר ושווה גם לשלם לנו טוב, כי אנחנו טובים, ובתקשורת.
מה לא עשינו בשביל להתפרסם בעולם הזה ולקיים את מאמר חז"ל
"אם אינך מפורסם אינך קיים" (עיין שם, ודו"ק וקמ"ל, ואכמ"ל, במיוחד אכמ"ל).
בהמשך, אפילו עשינו כתבות וידיאו ומשאלי רחוב באתר האדום ההוא של השמאלנים.
כתבנו טורי ביקורת על מוזיקה יהודית בעלון נוער פופלארי (אני לא רוצה לעשות פרסומת לעלון
ספציפי), ותוכניות רדיו בהם ניסינו, לשווא, לקדם את המוזיקה היהודית הגוססת ואת עצמנו (בסדר
ההפוך, כמובן).
זו הייחודיות שלנו, להגיש, לכתוב, לראיין, אמרנו בעיניים בורקות.
הנחנו שאנחנו טובים - ודבקנו בתקשורת. מקומם הטבעי של הטובים, ככתוב בדברי 'נקודה'.
בסופו של דבר, מצאנו עצמנו עם עצמנו, רווקים בני 27 ולאף רווקה לא התאים
לצאת איתנו - כי אנחנו... פאתטיים. האמת? גם אנחנו השתכנעו בכך.
מה יותר פאתטי מלעבוד במקביל (!) בעשיית כתבות וידיאו, הגשת תכניות רדיו,
וכתיבת טקסטים , כשהכל כמעט נעשה בלי כסף (!), למורת רוחו של אורבך ז"ל,
ורק כדי להתפרסם.
מה יותר הזוי מלהיות העיתונאי הלא רציני של 'עולם קטן' בגיל בו כל חבריך מהמגזר
מחזקים את התדמית המעונבת-רצינית שלהם כדי למצוא בחורה כלשהי שתתן לה את ידם?
חטאנו, עווינו, פגמנו באות המילה הכתובה בכך שניסינו להתפרסם במדור הברנז'ה,
להחשב חכמים ומקובלים, ובמקום להבין שנסחפנו, החמרנו את מצבנו הנואש,
וכדי להתפרסם עוד יותר, כתבנו טור חושפני על חיי הרווקות באתר 'כיפה'.
הנחנו שעל ידי כך נמצא את בחירת ליבנו.
זה באמת קרה בסופו של דבר. מצאנו אותה בעקבות אחד הטורים שכתבנו,
הצענו לה נישואין בטור אישי נוסף, והבטחנו לעצמנו באותו יום,
שמהיום, נפסיק לרצות להיות מפורסמים עד כדי גיחוך.
חשבנו שהשתחררנו מתסביך הרצון שיפרסמו אותנו,
עד שנתבקשנו לכתוב את הטור הזה. קורה שנופלים.
אבל החלטתי שזהו, מהיום אפסיק להיות מגוחך ולרדוף פרסום,
מקווה שזה יחזיק מעמד, לפחות עד הטור הבא.
האזינו לשיר שלי "אגדלך" - בערוץ היוטיוב של שיריי:
https://www.youtube.com/watch?v=01RwU-vgg8s