לקראת הבחירות יצאנו בסדרת כתבות העוסקת בבחירות שאנשים עשו בחייהם, וששינו דרמטית את מסלול חייהם הטבעי. אחד מהם הוא מוטי שגדל והתחנך במשפחה ובמוסדות החינוך האליטיסטיים של הציבור החרדי, אך החליט בגיל 22 לעבור לישיבת הסדר ולהשתייך לציבור הדתי לאומי.
מה הביא אותך להחלטה המורכבת הזו ששינתה את חייך פשוטו כמשמעו?
"אין ספק שזה היה תהליך מאוד ארוך ולא פשוט. האירוע הראשון בו התחלתי לשאול את עצמי שאלות היה דווקא בפורים בישיבה, (וכאן הוא נוקב בשמה של אחת מישיבות העילית של הציבור החרדי) עם הסיגריות, העשן והאווירה שלצערי הייתה רחוקה מ"קדושה". הלכנו אז כמה חברים לסבב ישיבות והגענו גם לישיבת 'הר המור'. כמובן שכפי שחונכנו, התייחסנו בציניות ובזלזול לקדושה, לדביקות ולריקודים הסוחפים, אך אז נזרע הנבט".
"הפעם השנייה הייתה, בעיצומו של ראש השנה, אחרי התפילה, כשתלמידי ה'וועד' (כיתה בשפה הישיבתית חרדית- נ.ל) שנחשב מאוד רציני ישבו בסעודת החג, אחרי התפילות שהיו "עד לב השמיים", וצחקו על רבנים.. המשכתי לקלוט שיש פה שקר".
זאת הייתה הפעם הראשונה שחשת תחושות כאלה?
"כן. ומאז התחלתי להתבונן ולהבין שהדברים הם לא כפי שחונכתי אליהם, שהחיצוניות משחקת תפקיד חשוב בכל התנהלות הציבור ואני אישית לא יכולתי לסבול את ההצגה. נמאס לי לשחק את המשחק, רציתי אמת. השחצנות שפשתה בכל, הזלזול בכל מה שלא אתה. התפיסה שלכל העולם יש מה ללמוד מאיתנו ולנו אין שום דבר ללמוד מאף אחד. ההסתרה וההתכחשות לריקבון גרמו לי לסלוד מהכל".
"בנוסף, הציקו לי נושא גיוס בחורי ישיבות, חברת הלומדים, אפליית נשים, אנשים שדווקא בשאלות קיומיות לא מוכנים לשאול את עצמם שאלות קשות ומסתפקים בתשובות רדודות, והכי נורא חינוך לחוסר סובלנות ולשנאת אחים מיותרת: החסידים את הליטאים וההיפך, שניהם את הספרדים, את ה'מזרוחניקים', את בעלי התשובה וכמובן את החילונים".
"אני עדיין חושב שרוב הציבור החרדי הם אנשים טובים, צדיקים, תמימים, ישרי דרך, שנפלו קורבן לשיטה צינית נוראית".
ומה עשית עם זה באותו הזמן?
"הלכתי לראות ישיבות ציוניות, חקרתי את הציבור הזה שקלטתי שיש בו משהו בריא. כמובן שבמשך התהליך דיברתי גם עם כמה רבנים חרדים. אחד מהם שנחשב ל'משגיח רוחני' מוכר ניסה לשכנע אותי שלא להתחבר לציונות הדתית באמצעות טענות רדודות ושקריות על בתו של הרב צבי יהודה שלטענתו התהלכה במכנסיים וזו הייתה הוכחה שדרך הציונות הדתית פסולה כי כך מתנהגים אפילו הגדולים שלהם. בהמשך כמובן שהתברר לי שכלל לא היו לו ילדים".
"לאחר תקופת התלבטות ובדיקות, החלטתי על מעבר לישיבת הסדר, השלמת לימודים, אקדמיה וחתונה. המעניין הוא שאשתי דתית לאומית ששניים מאחיה עשו את הדרך ההפוכה והתחרדו".
מוטי מתאר את המעבר מהישיבה החרדית לישיבת ההסדר כקשה ומתאגר, אבל הוא לרגע לא מתחרט. "כמה חודשים לאחר שהגעתי היה שם איזה אירוע וסיננתי הערה צינית על ראש הישיבה שהייתה עלולה להיתפס כזלזול. (לי זו הייתה הערה לגיטימית) אבל אני זוכר שאברך אחד נעלב ורצה לתת לי סטירה. לקח לי זמן להבין שבישיבות האלה כבוד הרבנים הוא אמתי ולא חיצוני ושלא צוחקים או מזלזלים בהם, כמו עוד הבדלים רבים אחרים. אז אולי ב״לימוד״ הייתה ירידה, אך בלב וביראת שמיים אין להשוות".
"בנוסף, הייתי צריך להשתחרר מהרבה דעות קדומות, לקנות צניעות שלא קיימת לדעתי מספיק בציבור החרדי ודרך ארץ שגם הוא לוקה בחסר. חשתי אז ואני מרגיש גם היום כמו בעל תשובה".
איך הסביבה החרדית הגיבה לשינוי?
"ההורים שלי לקחו את זה קשה אבל אחרי שיחות הם באמת קיבלו אותי, ואת החברים החלפתי בחדשים. ברור שהכי נוח בעבורי היה להישאר חרדי מכל הבחינות: משפחתית, חברתית וכלכלית. 'שילמתי' על כך בכל המובנים, אך אני שמח עם ההחלטה".
"למרות, שכמו לכל ציבור, גם לדתיים הלאומיים ישנן בעיות , אבל בסך הכל הציבור בעלייה. אפילו הדתלשים שאני הכרתי עשו את זה מתוך רצון להתחבר לאמת שלהם ולא סתם כ"מרד". בכל מקרה גם הם לא היו מוכנים להתאים את עצמם לחברה מתוך אילוץ חיצוני ו"לשחק את המשחק". בשונה מרבים בציבור החרדי שפוחדים פחד מוות מ'מה יגידו' וחיים בשביל חלון הראווה החיצוני".
אז אתה היום חרד"לי?
"הייתי גם חרד"לי בעברי, אך הרגשתי שכל התפיסה שנובעת לדידי מהתבטלות לציבור החרדי וחוסר חשיבה עצמאית אינה מתאימה לי. כיום אני חש מעולה עם הבחירה הזו. אני אמנם חובש כיפה סרוגה אבל נמנע מהגדרות ושומר לעצמי את זכות הדעה העצמאית בכל נושא".
ואם הבן שלך יחליט להתחרד, איך תקבל את זה?
"אשלים עם זה באותה מידה כמו שאשלים אם יחליט להיות חילוני. אין לי שום אחריות על התוצאה, יש לי אחריות על הדרך. למרות, שלדעתי חילוני יכול לחזור בתשובה ויש תקווה, אך אצל חרדי כמעט ואין תקווה. ההחדרה ש״אנחנו הכי טובים ואין לנו מה ללמוד מאף אחד״, היא אבסולוטית ומגיל צעיר וגורמת לכך שפעמים רבות אלו העוזבים את עולם הישיבות החרדיות לא בודקים אפשרויות אחרות שיכלו להתאים להם, כי בעיניהם אף דרך אינה ראויה חוץ מהחרדיות והם מעדיפים להשליך מעליהם הכל".
במבט אחורה היית בוחר את אותה הבחירה?
"בהחלט. אני שמח ומאושר על הבחירה למרות המחיר ששילמתי ולמרות החסרונות. כפי שאמרתי, הציבור הסרוג בעליה מכל הבחינות, מודע לבעיותיו ופתוח ומוכן ללמוד מאחרים. אפילו הנושרים ממנו מחפשים את האמת ולא עוזבים סתם, מה שבסופו של דבר מחזיר אותם פעמים רבות אל התלם".