יום אחד הלכתי עם אמי לחנות של סלקום, כי רציתי להחליף את הפלפון שלי. כשנכנסו לחנות השומר בדק אותנו ואז עמדנו בתור. התור היה ארוך מאוד. עמדנו שם המון זמן. כשהגיעה השעה 6 מנהל החנות אמר לשומר לסגור את הדלת כדי שלא יכנסו עוד אנשים לחנות. השומר סגר את הדלת והתור התקדם.
פתאום בא איש אחד. הוא היה שחרחר. הסקתי שהוא ערבי. אני גם זוכרת ששמעתי את השומר שואל אותו איך קוראים לו, והוא אמר: "מוחמד". הוא בקש מהשומר שיתן לו להיכנס. השומר סרב. האיש התעקש והשומר המשיך להתעקש. האיש התעצבן על השומר ונתן לו אגרוף בחזה. בהתחלה השומר המשיך לעמוד אבל אחרי 3 שניות הוא התקפל, נפל על הרצפה ואיבד את ההכרה.
הערבי צעק: "שמישהו יזמין אמבולנס!". הוא היה בלחץ. אולי הוא היה שיכור ולא ידע מה הוא עושה. אני לא יודעת. אבל למה לתת בוקס בלב? עמדתי רחוק ממנו, פחדתי שהוא יתעצבן גם עלי.
מזל שהיה במקום רופא. הוא מיד ניגש לטפל בשומר. היה שם גם שוטר. הוא תפס את הערבי ולקח אותו לחקירה. הגיע האמבולנס ועשו לשומר הנשמה והוא חזר להכרה. העלו אותו על אלונקה ולקחו אותו לבית חולים.
אמרתי לעצמי: "מה הערבים האלה רוצים מאתנו? הם כל הזמן מחפשים דרכים אלימות. מה עשינו להם שיש פיגועים ואין שלום? אני לא חושבת שיש להם לב עם רגשות. נכון, הוא התעצבן שלא מכניסים אותו, ואני מבינה אותו. אבל למה לתקוף בן אדם? אולי לפני זה הוא כבר היה מרוגז והשומר הרגיז אותו עוד יותר והוא נלחץ?
פתאום באה אימא שלי ואמרה: "הדס, הגיע זמן ללכת, כבר מאוחר."
יצאנו מהחנות והלכנו הביתה. הרגשתי כאילו היה לידי פיגוע. אני לא חושבת שאני אשכח את זה בחיים. זה הפחיד אותי מאוד. אבל אימא שלי לא התייחסה לזה ברצינות היא אמרה: "קורים דברים כאלה!"
כשספרתי לסבתא שלי היא אמרה שהערבים מחפשים בכוח איך להשמיד אותנו.
הסיפור הזה יכול היה לקרות גם ליהודי שהיה מתחיל להתעצבן ולהרביץ מכות. אף אחד לא מושלם. הריב הזה היה אמנם על דבר חסר חשיבות. תור לסלקום. ומה שקרה זה שנאת חינם. אבל אם חושבים על הפיגועים, גם הם על משהו חסר חשיבות? אני בכלל לא יודעת למה הם כל כך שונאים אותנו. ואיך כל העניין הזה אתם התחיל ואני אפילו לא יודעת מי פה הצודק.
***********
הדס פוגלמן, אני בת 12 ואוהבת מוסיקה שבאופנה. יותר מהכל אני מאוד אוהבת שאנשים מחייכים בזכותי. אני מעריצה את כל כוכבי הסדרה "קטנטנות". ואת כל האנשים שמצחיקים אותי ובמיוחד את המשפחה שלי. החלום שלי הוא שלא יהיו פיגועים ושיהיה שלום
***********
הקובץ "בעיניים שלנו" מכיל סיפורים של תלמידי בית הספר "חזון עובדיה" בשכונה ג' בבאר שבע. סיפורים אלה נכתבו במסגרת סדנת כתיבה בהדרכתה של הסופרת רונית חכם [עם תלמידי בית הספר] בשנת הלימודים תשס"ג.
לפרטים נוספים:
רונית חכם:
6783418 02, 5693441 050 - חזון עובדיה- 6277198-08 פקס – 6280532 - 08