בשנת 1917, מרסל דושאן, אחד מהאבות הראשונים של האמנות הקונספטואלית, שלח משתנה ציבורית אל תערוכה שנערכה בגלריה גרנד-סנטרל בניו-יורק, וכינה אותה בכותרת "המזרקה". השימוש האמנותי של דושאן במשתנה הציבורית או בחפצים יומיומיים, עשה מהפכה ושינוי בעולם האמנות; הקווים הבנאליים שמהם עושים אמנות התפרקו ונוצרה הרחבה אבסולוטית בצורת האובייקטים שמהם יוצרים אמנות. כתוצאה מכך, התחולל דיון של ממש בשאלה - מהי אמנות?
דושאן טבע את המונח "רדי מייד" - מוכן מראש, שטוען: "כל דבר הוא יצירת אמנות, כל עוד האמן, אומר זאת". כלומר, "רדי מייד" הוא חפץ כלשהו שהאמן בוחר להעלות לדרגה של אמנות. עקב כך, ה"רדי מייד" מעורר זעזוע ותדהמה לצד זלזול ושאט נפש; אחרים סוברים שיצירות "רדי מייד" הם אמנות מורכבת, מפתיעה, אוונגרדית ומתפרצת. לעומתם, אחרים סוברים שהיצירות הם אנטי אמנות, ניפוח, עצלנות וחוסר דמיון. כך או כך, ה"רדי מייד" מעורר עד ימינו דיונים וויכוחים בעניין מהותו האמנותית, אם ישנה בכלל. בכל אופן, ה"רדי מייד" הוא אחד המושגים המרכזיים באמנות העכשווית.
אסתר צלישר בת 25, יוצרת, מלמדת אמנות, בוגרת לתואר ראשון באמנות במכללת אמונה שבירושלים, יצרה סדרת עבודות פיסול "רדי מייד" שמעוררות השתהות, הזרה, עומק, כאב וקושי על המושג "בית". היצירות שמוצגות בסדרה "בית" קשות ומורכבות, ודורשות עיון נוקב ומזוקק. ביצירות ישנן אמירות ייחודיות ונועזות שמשנות את המשמעות המושג "בית" ועולות תחושות של מעוקה. הסדרה מבקשת שנתבונן ונחשב מסלול מחדש.
 |
|
(צילום: אסתר צלישר)
|
תמונה מס' 1: "מגבת מטבח"
במכלול היצירות של צלישר, מושג ה"בית" עשה היפוך של ממש; בשונה מהאסוציאציה האוטומטית שבית הוא מעטפת, חום, מבצר ורחם - ה"בית" אצל צלישר אחר לגמרי. צלישר כותבת על הסדרה: "בית. משובש, מקולקל, שרוף, מחולק. בית מנקודות מבט שונות. שלם, שבור, מעורבב. מופקע מהיותו בית". צלישר מסבירה כי: "המרחב הביתי שלי הוא מקום היצירה העיקרי שלי, שם עולים בי כל הרעיונות וההשראות, אני מערבבת, מנסה, שופכת, ורוקחת. לוקחת כלים ואביזרים מפה ומשם." כלומר, הבית הוא מקדש של אמנות. שווה: מבצר של עשייה רוחנית.
 |
|
(צילום: אסתר צלישר)
|
תמונה מס' 2: "איחוי של ספל שבור"
כלל החפצים המוצגים בסדרה; המגבת, הצלחת והספל - אינם שימושים במובן הפרקטי. המגבת טבולה במלט, הצלחת לא שלמה והספל שבור. אי השימוש מצביע על סתמיות וחוסר מבני, בנוסף לפחד הקיומי ולתעתוע הגדול שכל חפץ אלמנטארי בבית אינו תקין. בקיצורם של דברים, שיבוש מהלך החיים, ניתוק השליטה של האדם על חפצים, טשטוש והפקעה.
צלישר מספרת: "מאז ומתמיד העיסוק החוזר והנשנה אצלי הוא העיסוק בנושא הבית. גם בימים אלו אני מתעסקת במרחב הביתי שלי, חוקרת אותו לעמקו, בצילום, בפיסול, בווידיאו. זהו תהליך ארוך ומתמשך של התכנסות והתבוננות לעומק בדברים הכי שגרתיים, יומיומיים ופשוטים." ואכן, ניתן לומר בפה מלא כי צלישר בסדרה מעוררת שאלות על המושג "בית", מפקיעה את החפצים הדוממים אל הרעש ומשנה את כוח הכבידה וייעודם המקורי.
הסדרה "בית" נעה בין סערות, ניתוק, פריקה ושבירה לבין האיחוי, ההקשה, החיבור והלחמה; ומוטרדת מהגבולות התלושים בין המרחב הפרטי המגן למרחב הביתי הסדוק והריק. בכל יצירה יש חוסר, אך ניתן גם לומר - השלמה, אפשרות לתיקון ולהתבוננות מחודשת על המרחב הביתי הקרוב והזמין.
 |
|
(צילום: אסתר צלישר)
|
תמונה 3: "צלחות"
...
אסתר צלישר מציגה בתערוכת הגמר של הסטודנטיות משנה ד' בחוג לאמנות ב"מכללת אמונה", בדרך בית לחם 104 בירושלים, מ-2.7 עד ל-16.7.