בית המשפט העליון ביטל ביום חמישי בשבוע שעבר פסק דין של בית המשפט המחוזי, וקבע כי הפרדה מגדרית בזמן הלוויות בבתי העלמין אינה חוקית. בפסק הדין הראשוני שבוטל טענו השופטים כי הפרדה מגדרית במהלך הלוויה איננה נחשבת לאפליה.
יצוין, כי כבר משנת 2013 יצא חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת שהנחה את חברות הקדישא לא להפריד בין גברים לנשים בהלוויות, אלא אם המשפחה ביקשה כך במפורש.
סיפור התביעה החל בשנת 2011, אז הגישה סוזן אייד, תושבת נתניה, תביעת נזיקין נגד חברת חברה קדישא בעיר, לאחר שזו הפרידה בין גברים ונשים בהלוויה של חבר משפחה בה השתתפה. ברחבת ההספדים הוצבו עציצים גדולים והרב שניהל את הטקס מטעם חברה קדישא ביקש מהגברים לעמוד בצד אחד ומהנשים בצד שני.
"על אף התנגדותם של רבים ממשתתפי ההלוויה לדרישה מפלה זו" כתבה אייד בתביעת הנזיקין, "המנוגדת להשקפת עולמנו, נמנענו מלהקים מהומה, נוכח רגישות המעמד, ומילאנו בלית ברירה אחר הוראות הרב. במהלך כל הלוויה הרגשתי תחושות של השפלה, זעם ועלבון על כך שנכפה עלי לעמוד בצד הנשים, בנפרד מהגברים.
"איני מבינה" המשיכה, "איך ייתכן שבמקום ציבורי כמו בית עלמין, יכול מישהו להורות לי היכן לעמוד רק מפני שאני אישה". שופטת בית משפט השלום בנתניה סמדר אברמוביץ-קולנדר דחתה בשנת 2013 את התביעה, וקבעה כאמור, כי לא מדובר באפליה.
לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז דחה את הערעור על דחיית התביעה, ערערה אייד לבית המשפט העליון באמצעות המרכז הרפורמי לדת ומדינה. למרות חוזר המנכ"ל של 2013 שהנחה שלא להפריד בין גברים לנשים החליטו המערערים להמשיך בערעור כדי לא להותיר על כנה את עמדת בתי המשפט השלום והמחוזי, כי לא מדובר באפליה.
בפסק הדין בשבוע שעבר, ביטלו שופטי העליון את פסק הדין של המחוזי וכן את הוצאות המשפט שנפסקו נגד המערערת סוזן אייד.
אייד מסרה עם מתן ההחלטה: "פסק הדין הוכיח שיש צדק בארץ. הגשנו תביעה לפני כמה שנים ומאד כאב לי, אנחנו עולים חדשים והחברים שלנו הם כמו משפחה. מאד כאב כשאמרו לנו לעמוד בנפרד ורצינו להיות ביחד. זה פגע בי אישית וחשבתי לעצמי מה יקרה בעתיד כשאני אמות והילדים שלי יצטרכו לעמוד בנפרד".
יש לציין, כי עמדת החברא קדישא מלכתחילה נסמכת על נושא הלכתי ואינה קשורה להפרדה מגדרית לשם ההפרדה. אמירת פרקי התהילים והקדיש בעייתית מבחינה הלכתית במקום בו נמצאים גברים ונשים יחד ללא הפרדה.