בשבוע אחד שניהם יצאו בהכרזה - "אני רוצה פייסבוק! הילד וסבתא שלו. ברור. שניהם.
כשתהיתי למה, מאיפה ומדוע הגיעה הבקשה הזו (זה מוגדר כבקשה, כי שניהם זקוקים לתמיכה טכנית. כל אחד מפאת גילו) לכל אחד הייתה תשובה מוכנה בשלוף, כי לדברים שחשובים באמת נערכים מראש ובצורה מסודרת. אז אותם, חברים, לא ייתפסו לא מוכנים.
טיעוני התביעה -
הוא ענה שככה הוא יהיה בקשר עם החברים אחרי בית הספר ויוכל להתעדכן על שיעורים. ככה הוא יוכל לשמור על חבריו הטובים קרוב אליו וגם להיות תלמיד מצטיין! וואו. אחרי שחשתי גאווה שחשה כל אם יהודיה, הרגשתי שחושבים שנולדתי אתמול, שיחסית לגילי המופלג זו מחמאה שאני תמיד שמחה לקבל.
היא ענתה שהיא תמצא חברים מימים ימימה, תחדש קשרים ישנים, תרגיש צעירה ותגדיל את הירושה באופן משמעותי למי שיעזור להתגבר על המכשול הטכני. וואו. אחרי שהתרגשתי וניגבתי את הלכלוכית שבעייני, הרגשתי כמו אחת שמשחדים אותה, שיחסית לזה שאני אוטוטו בחל"ת, אולי זה לא כזה פתרון רע.
טיעוני ההגנה -
לילד אמרתי שעד שהוא לא יהיה בן 18 ויהיה שלום כלל עולמי, הוא מתבקש לא להגיש יותר בקשות בעניין הזה. אני אהיה מוכנה להוריד מקסימום שנתיים על התנהגות טובה. כתגובה הוא צעק צעק צעק והלך לאבא שלו. אה מה מה, אני לא באמת נולדתי אתמול כמו שהזאטוט חושב... ואבא שלו הוכן-שוחד מבעוד מועד. סיכום הקטסטרופה היא שלילד ולפייסבוק שלום. שלום שלום ואל תבוא לי בחלום. כזה שלום.
עם סבתא שלו זה עניין אחר. אני לא צריכה לשמור עליה מפני המרעין של העולם הגדול או מפני הסכנות שטומן בחובו האינטרנט. סבתא שלו ילדה גדולה, ואם היא שרדה את גיל ההתבגרות שלי סימן שהיא יכולה לשרוד גם את הפייסבוק. אז בגלל זה הוחלט שזה סתם מביך להיות חברה של אמא שלך בפייסבוק. היא התחננה התחננה התחננה והלכה לאחי. אה מה מה, אני התחמקתי באלגנטיות אבל הוא בדחן חסר רחמים שהודיע לה נחרצות שאם היא תפתח פייסבוק הסטטוס הראשון שלו יהיה: "לאמא שלי יש פייסבוק, מעכשיו אני זמין רק בנייד"... וככה, לאט ובשקט, החלק שלו בירושה עבר אלי למרות שבכלל לא פתחתי לה חשבון משתמש, אלא סתם כי אני הבת המעודפת, יש לומר מנומסת.
הכרעת הדין -
מייל חדש התקבל בתיבת הדואר האלקטרוני שלה. מייל מהפייסבוק בכבודו ובעצמו שמברך אותה על הצטרפותה המרגשת לשורת המשתמשים המכורים. מזל טוב סבתא! אה, לא, רגע... יש עוד כמה שלבים לפני שהרישום מסתיים סופית. אחי כבר יצא מהתמונה וזה תורי להצדיק את היותי בת מסורה ואוהבת, כי החשבון כבר קיים אז עדיף להיות יפה ולשתוק. עשיתי כמה תקתוקים במחשב בשביל להראות חכמה יותר מאחי הדגנרט, והופ! אמא שלי חברה שלי בפייסבוק.
שלום שלום הפוליטקלי קורקט, ביי ביי חיי חברה. או איך משינה אמרה? להתראות נעורים, שלום אהבה. כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא.
העונש -
הנכד, קרי בני בכורי שקורקע מהפייסבוק עד גיל 18, מנצל את נכות האינטרנט של סבתא שלו ושניהם יושבים להם יחד, מצחקקים ומתפעלים את עמוד הפייסבוק. איך זה שתמיד אני מפסידה? איך זה שעכשיו אמא שלי תתחקר אותי בשולחן שבת על התגובה שלי פה ועל התמונה שלי שם? איך זה שהבן שלי עלה על מורתו עוד לפני שהגיע גיל ההתבגרות הרשמי שלו? גיל 8 זה ה 18 החדש. מזל טוב גם לי.