סוחר אחד בא אצל רבי אליהו חיים מייזל, רבה של לודז' וסיפר בעינים דומעות את המעשה הבא: שהיתי בלודז' ימים אחדים בעניני מסחר ובטעות השארתי את ארנקי התפוח מתחת לכר באכסניה של פלוני. והנה שבתי וחיפשתי את הארנק במקום שהנחתיו ולא מצאתי דבר. עתה טוען בעל האכסניה שאיש מלבדי לא היה בחדר ובודאי איבדתי את הארנק במקום אחר. אולם ברי לי שהארנק נעלם במקום שהתאכסנתי בו כיון שכך הריני חושד שידו של העל האכסניה בדבר.
רבי אליהו חיים החל מהלך החדר אנה ואנה ולפתע נזכר שאותו בעל אכסניה עמד לפני לא מכבר לדין תורה בחשד של מעילה בכסף שהופקד אצלו. מיד ביקש מאורחו הנרגש שימתין בחדר סמוך ושלח לקרא בדחיפות את בעל האכסניה שמיהר ובא כמצוות הרב.
הרב מייזל החל לשוחח עם בעל האכסניה באותו דין תורה שהתקיים אצלו והלה טען וחזר וטען שהדין עימו ועלילת שווא העלילו עליו. תוך כדי דבריו, הוציא האיש מכיסו קופסת טבק יקרה והריח בה פעם ופעמיים. במטותא ממך - קרא רבי אליהו חיים לאורחו - אטול אף אני קמצוץ טבק מקופסה נאה זו. בלא שהיות הושיט בעל האכסניה את הקופסה הריחנית לרב, כשהוא ממשיך לשטוח את טענותיו בלהט רב.
לפתע קם רבי אליהו חיים ממקומו, כשהוא מחזיק בידו את קופסת הטבק ואמר לבעל האכסניה: עלי לצאת לשעה קלה בענין דחוף ובשובי נמשיך ונסכם את שיחתנו. בינתיים תוכל לעיין בכמה מהספרים, המצויים על שולחני.
רבי אליהו חיים נכנס לחדר סמוך ופנה אל שמשו בדברים הבאים: רוץ מיד להיתו של בעל האכסניה היושב אצלי ואמור לאשתו, שבעלה הורה לה שתמסור את הארנק שנמצא בבוקר באחד מחדרי הבית וכהוכחה לדבר הפקיד את קופסת הטבק היקרה שלו.
בלא אומר הוציאה האישה מאחת המגירות את הארנק המבוקש וכעבור שעה קלה שב השמש ומסרו בידי הרב.
רבי אליהו חיים נכנס לחדר, שבו הסב בעל האכסניה והמשיך לשוחח עם האיש זמן מה ואף השיב לו את קופסת הטבק שנטל ממנו. לאחר שבעל האכסניה יצא מבית הרב, קרא אליו רבי אליהו חיים את הסוחר וביקש ממנו שיתן כמה סימנים לאבדתו ואחר כך השיב לו את הארנק ונפרד ממנו לשלום.
כיצד השיב הרב מייזל ממון שנגנב מבעליו?
איך החזיר רב מייזל גזילה מבלי לפגוע בגוזל?
