חג חרות שמח לכל ילדי ישראל היקרים והאהובים.
על יום השביעי של פסח, שהוא יום יציאת מצרים, אמר המשורר המקודש "ים ליבשה נהפכו מצולים - שירה חדשה שיבחו גאולים".
השירה היתה בעולם כבר ביומו הראשון, שאז אמר אדם הראשון "מזמור שיר ליום השבת". אבות האומה ואמותינו הקדושות, כולם אמרו שירה, וכל אדם שנעשה לו נס צריל לומר שירה והודאה על הנס והגאולה שהיתה לו.
וכאן היתה שירה חדשה מיוחדת שלא היתה כמוה בעולם. כאן היתה שירה בשעת הנס ממש, שירה על הים, כאן היתה שירה שאמרו אותה זקנים עם נערים, בחורים וגם בתולות ואפילו תינוקות בני יומם אמרו שירה.
ובשעה שנעשה הנס הגדול שים סוף נבקע, וישראל הלכו ביבשה בתוך הים אך המצרים טבעו בים סוף בקשו מלאכי השבת לומר שירה. אך הקדוש ברוך הוא עצר אותם, כי זה לא יפה שמעשי ידיו של הקב"ה טובעים בים והם יאמרו שירה.
אבל בני ישראל הם בעלי הנס, ומי שנעשה לו נס ופלא חייב מיד להודות ולשבח לה' "טוב להודות לה', ולזמר לשמך עליון". איזה תענוג נפלא יש לנו שאנו יכולים לומר שירה, לישר את שירת האמונה.
לשירה החדשה יש זכות מיוחדת כי אותה אנו קוראים בכל יום ויום מימות השנה ובכל יום אנו צריכים למצוא בה דברים חדשים, פירושים ודברי אמונה שלא גילינו בה אתמול ושלשום, שירת האמונה הזאת היא יסוד ונשמת עם ישראל.
חול המועד פסח
בעקבות שירת הים - על השירה זו בפרט ועל השירה בכלל
