השנה נפתחת (ברוב המשפחתונים והמעונות) בשלושה ימי הסתגלות. לעיתים ההסתגלות יכולה לקחת גם יותר. כאחת מתוך המערכת (לשעבר) אני רוצה לשתף איתכם את התמונה מתוך המשפחתון, כפי שאני ראיתי באופן מוחשי ועודני רואה אותם בזכרוני.
לתינוק, פעוט רך, ילד צעיר מאוד, אין באמת יכולת להבין מה המשמעות של: "עוד שעה אבוא", "יום קצר היום", "אמא כבר חוזרת" ועוד..
הוא יודע שאמא עכשיו כאן, ושאמא הולכת. זה קשה לו מאוד.
אמא, הדמות האהובה היציבה שאחראית לכל צורכו, יצאה משער הגן, והוא הקטן וחסר האונים, נשאר מאחור. מי ידאג לי שלא אפחד? מי יחליף לי כשהטיטול יתמלא? אני פתאום רעב, מי יאכיל אותי? ואם אהיה עייף, מי יעזור לי להירדם כמו שרק אמא יודעת?
תהיות נוספות בוודאי עוברות בראשו, הלב הקטן וודאי מתכווץ מחששות. ישנה דרך נהדרת לענות לו על כל השאלות, דרך המובנת לו, רגישה אליו,כך שהוא יהיה פנוי להמשך גדילה מתוך נחת רוח.
התשובה היא - הדרגתיות.
הפעוט יגיע למשפחתון ביום הראשון. אמא תשב איתו תשחק איתו, תעשה איתו סיבוב בין החדרים, הוא ישמע את כל הדיבורים, יבין מה שיבין ואז אמא צריכה ללכת. יהיו קצת מאבקים, המטפלת תשלוף אותו ואמא תגיד שזה יום קצר היום... ו"ביי מתוק שלי". קצר? נו.. בסדר ובכל זאת בכי, בכי, יבבות, צעקות, צרחות, היסטריה, בכי, עוד בכי, תשישות. שקט. תסכול.
עברה שעה, עברו שעתיים, שלוש, ארבע.. מידי פעם שוב יפרוץ הבכי והצרחות. לא מרגיש כמו משהו קצר. לא מרגיש כמו לא נורא. לא מרגיש כלום. מחר הפעוט יגיע מוכן למלחמה.
עכשיו דמיינו מצב אחר- אמא חוזרת אחרי שעה: אולי קצת פחות, תלוי בילד. בכי, בכי, יבבות. נמנענו מההיסטריה, מהתסכול.
פעוט: אה, אז זה קצר? אז בסדר. עם זה אני יכול להתמודד.
למחרת הוא יבכה כי זה באמת לא קל להיפרד מאמא, אבל סביר להניח שהוא גם ירגע מהר יותר כי הוא יודע שהיום "קצר", הוא הרגיש את זה אתמול. הוא פנוי להיכרות עם הצוות שידאג לו. הוא לומד להכיר את מי שתוודא שהוא שמח ושבע, מי שתחליף לו, ומי שיודעת להרדים לא פחות טוב מאמא, אולי אפילו מפנקת יותר? אולי.
הוא פנוי. והנה, אמא חזרה, שעתיים עברו כהרף עין, הוא גילה שאפילו נחמד כאן. מחר הוא כבר יבין שאמא קצת מפריעה לו כי כשהוא יושב עליה, הוא לא מגיע למשחקים שבצד השני של החדר, אולי עדיף שתלך?
הוא ייפרד מהמטפלת בחיוך או בחצי חיוך, עמוק בלב הוא כבר מתחיל להבין. למחרת בבוקר, שלוש אפילו ארבע שעות, יעברו בכיף. מדי פעם בכי, נזכר ומתגעגע לימים של החופשה, בידיים של אמא, אולי אפילו יונק ובעיקר מרוצה .קצת מתגעגע לזה. מותר. אבל אחרי חיבוק חם ועזרה ממשיך לשחק ולשמוח עם החברים.
פעוט מבין מה הוא מרגיש, מילים לא יוכלו להועיל, הן ירגיעו את האמא וילטפו את המצפון שלה.
אני יודעת, זה כל כך קשה. אחרי החופשה הארוכה, להיעדר מהעבודה עוד שלושה, ארבעה ימים
קשה, קשה, קשה. אבל חייבים לתת אותם. חייבים.