כידוע לעוקבים אחרי טור זה מראשית דרכו, שבנו לארץ משליחות בניו זילנד כשבאמתחתנו ארבעה ילדים חמודים. מה שלא ידוע זה שבראשית דרכנו המתחדשת בארץ הקודש התגוררנו כשנה בבית רחב ידיים עם ארנונה גבוהה. ידענו שזה זמני וחפשנו לעבור דירה אל הפריפריה, חפשנו יישוב קטן וקהילתי ומצאנו אחד כזה אי שם בבקעה. התכנון היה שנעבור אל קרוואן סטנדרטי כזה שרבים וטובים מבני עמנו החלו את דרכם הזוגית בו. אמנם אנחנו כבר מזמן לא רק זוג אבל אמרנו נעבור ונסתדר. נוות ביתי התיישבה על המדוכה והחלה לחפש פתרונות יצירתיים להרחבת הבית, כי ברור ש45 מ"ר לא יספיקו למשפחתנו הנוכחית והעתידית... לאחר מספר לילות אותן הקדישה הרעייה המופלאה למלאכת החיפוש התקבלה ההחלטה להרחיב את הקרוואן ביורט – אהל מונגולי. למה? המחשבה היתה להרחיב במשהו שיהיה אפשרי להעביר אותו אחר כך למגרש ולבית הקבע. כמו כן תמיד רצינו להרגיש מיוחדים מעניינים ומקוריים ובישוב בו אנו גרים לאף אחד אין ולא היה באותו הזמן אהל כזה.
בשבוע בו עברנו, הקימו עבורנו את היורט החבר'ה מצבעון וכך ביום חמישי בערב כבר סידרה נוות הבית את הבית ושלל הארגזים והחפצים מצאו את מקומם בשלום. בראשית הדרך, שימש היורט כחלל המגורים, קרי סלון פינת אוכל וספריה. מדי פעם שינינו את הסידור הפנימי וכך הרגשנו שאנו יכולים להתחדש ולהשתדרג – תכל'ס חלל עגול זה ממש מגניב. עברו שנתיים וברוך ה' נולד מספר חמש המהמם. ואז חלפו להם החודשים בהם אנו נוהגים לאכסן את הנולד איתנו בחדר. ברור היה לנו שלהכניס חמישה ילדים בחדר של קרוואן זו משימה בלתי אפשרית והחלטנו אחר כבוד לשנות את הבית. קיר חדר הילדים נשבר והיורט הוסב להיות חדר הילדים. זה היה שנוי מבורך ומצוין, השימוש בקרוואן פתאום נהיה הגיוני יותר כאשר יש רצף של מטבח פינת אוכל סלון (כ30 מ"ר הכל ביחד, ממש פינוק) וחדר הילדים העגול גרר קריאות התפעלות מכל הקרובים. הידידים והשכנים שבאו לחזות בפלא.
קצת לפני שמספר שש המופלאה נכנסה לחיינו הודיעו שני הגדולים שהם רוצים חדר משלהם אז שינסנו מותננו ומצאנו חבר יקר שהסכים לבנות לנו חדר על הדק ביציאה מהיורט וכך התרחב לו הקרוואן פעם נוספת. אבל מאז הילדים חזרו ליורט (כי פחדו מהחורף) ויצאו ממנו שוב (כי הם גדולים וכו'), וכל פעם, הובילה אחריה שינויי מקום, זריקת זבל, בגדים ישנים, ציורים מגן רינה ובכלל שינוי אנרגטי מבורך.
נכון להיום ביורט ישנים להם בשלווה ובנחת ארבעה ילדים חמודים שנהנים מחדר "כמו באגדות", סוף ציטוט מהבייביסיטר האחרונה, ובתוספת הנוספת ישנים להם בשלווה ובנחת שני הבנים הגדולים בחדר קטן צפוף ודחוק שגורם לך לחשוב איך הם עוד לא הפכו להארי פוטר.
ואנחנו מדמיינים את ביתנו העתידי והמרווח בו יש מקום לכל דבר ואולי קצת מקום פנוי, שהמרחק בין כיור המטבח לפינת האוכל לא יאפשר פנוי הכלים תוך כדי ישיבה על הכסא, חולמים על אירוח של יותר מ 14 איש סביב השולחן (זה המקסימום שהצלחנו לדחוס עד כה), אבל הכי חשוב שמחים בחלקנו ויודעים שאם נצטרך, הקרוואן עוד ידע להתרחב.