חג פורים, חג פורים, חג גדול למתבגרים: במדינת ישראל, מראש חודש אדר, אפשר להגיד שהתלמידים בחופשה לא מוכרזת. שבועיים של "מי שנכנס" בתחפושות, איפור, שווקים, אכילת ממתקים, גמד וענק, והבוּמים של השוּמים.
-
עוד באותו נושאשכרות נשים בפורים
28/02/18 13:15
במגזר הדתי פורים הוא הָחג למתבגרים. יש שבת זכור, שכבה י"ב מארגנת את ההכתרה ומכתירים רבנית פורים, שכבה י"א מארגנת שוק פורים. עם זאת, יש כמה נושאים שכדאי לפקוח עין עליהם בהקשר של ילדינו המתבגרים ולקיים דו-שיח סביבם. הדגש על שיח הדדי ולא דחיקה של המתבגר לפינה, דבר שלא נותן לו אפשרות להביע את עמדתו ומבסס את תחושת המרד והדחייה. בתוך השיח יש להבהיר ערכים וחששות, לצד הקשבה לרצון המתבגר.
רצוי שההורה ידבר בשפה שמביאה את עצמו, ולא להתחיל במילה "אתה", שמציבה את הנוער בעמדת מגננה. לדוגמה, במקום להגיד: "מה נראה לך", "איך חשבת על דבר כזה?", אפשר להגיד: "כשאני חושב/ת עליך במסיבה ללא השגחה אני מפחד/ת שהדברים יצאו משליטה".
מתבגר משתכר, אילוסטרציה צילום: shutterstock
האתגרים איתם מתמודדים הורים עם בני הנוער בפורים
1. חשש מלעג והשפלה
בישיבות תיכוניות נהוג לארגן הצגה סטירית (פורים שפִּיל), בה צוחקים על הקווים הייחודיים של אנשי הצוות. אך לפעמים הטעם הטוב נאבד ויש ר"מים ומורים שיוצאים פגועים מאד. גם בבית האחים יכולים ללעוג אחד על השני בעקבות הופעתם בתחפושת. יש הבדל בין "להעביר קטעים" לבין השפלה.
2. שימוש בנפצים
ילדים ומתבגרים אוהבים את הפיצוצים של קפצונים למיניהם בפורים. הבעיה היא שהרעש יכול להבהיל אנשים ובעלי חיים. זה לא מסתיים רק בבהלה, אלא גם בפגיעות של הגוף והנפש. מדי שנה ילדים רבים נפצעים משימוש בנפצים. חשוב להסביר שיש להשתמש בחומרים אלו בזהירות מרובה, ובמקומות פתוחים וריקים מבני אדם או בעלי חיים.
3. מסיבות פורים לא מפוכחות
באולפנות וישיבות תיכוניות מתקיימות מסיבות פורים. מומלץ לא לסמוך על הצוות שיצליחו להשגיח על הנערים, מכיוון שהנוער מומחה בלהחביא משקאות חריפים, ולהתנהג כיאות בסביבת אנשי צוות. חשוב לדבר עם המתבגר על בטיחות (כגון אם לשתות כוסית, אז לא על הגג של חדר האוכל). וזה רק כשמדובר במסגרת פנימייתית. במסגרת אקסטרניות, הנוער הולך למסיבות חיצוניות ללא השגחה כלל. יש לדבר עם ילדך לפני היציאה למסיבות, על חשיבות הפעלת שיקול דעת ואחריות, ואז לסמוך עליהם לנהוג כך.
4. שתיית אלכוהול ללא הגבלה
עם כל הכבוד למנהג של שתייה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, צריך להכיר את המתבגר שלך. האם הם/ן מודעים לסף גופני לאלכוהול האישי שלהם? אני אישית, בעלת 1.78 מטר, יכולה לשתות הרבה פחות מידידי שהוא בעל 1.58 מטר. האם הם מכירים סימנים של שכרות? האם כאשר מרגישים את ה-"צהלה" בראש, מבינים שזהו, הגענו למצב של עליזות מרוממת, וזה סימן לעצור? האם נגררים אחרי בני גילם? ואולי החבר'ה לא יודעים לפעול עם בקרה ושיקול דעת? האם הם מבינים את הנזק שהאלכוהול גורם לתאי המוח? ושקיימת סכנת מוות משתיית יתר. האם האם מבינים שהקאה לא הופכת אותך לגבר, גם אם את נערה?
לסיום, חשוב לי לומר שאין כמו חג פורים במדינת ישראל, ותפקידנו הוא להכווין את הנוער למצוא את עצמם בתוך המסכות והתחפשות, להשמיע את קולם בלי להרעיש בפיצוצים, ולהיות שמחים ועליזים בלי שימוש בחומרים כימיקלים.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, השירות הפסיכולוגי.