כבוד הרב שלום!
בתקופה האחרונה ימי הנידה מאוד קשים לנו בתחום הזוגיות. יש הרבה ויכוחים בינינו, הגענו למצב שבעלי מעדיף לישון בימים אלה בסלון ולא איתי באותו החדר (במיטות שונות כמובן)
זה לא פעם ראשונה שאני מקבלת תחושה של מנוצלת.
ז"א אני מרגישה שבעלי מתייחס אלי יפה ובוותרנות רק בתקופה שמותרים, תקופה בה הוא יכול לקבל את סיפוקיו הגופנים.
ניסיתי לשתף את בעלי בתחושותי אלו, אך הוא לא מסכים עם דברי אלו ושולל אותם.
ניסתי להסביר לו שהעובדה שהוא ישן כעת בסלון מעידה על ריחוק מסויים שחל בינינו, אך הוא טוען שפשוט לא בא לו לשמוע את תלונותי לפני השינה לכן הוא מעדיף לישון בשקט בסלון.
עניתי לו שתלונותי אלו הן בסה"כ ביקורת בונה לזוגיות שלנו, אך הדבר אינו עוזר.
אני מרגישה שאין בינינו מספיק שיתוף פעולה, אינני מרוצה מהרבה דברים שבעלי עושה, ומאחר וזה מפריע לי אני פונה אליו בבקשה לשפר את הדברים, אני דוגלת בגישה של לשוחח ולישר הדורים, אבל הוא מעדיף לחתוך את השיחות וכבר מספר פעמים שהוא קוטע אותי במהלך דברי בתירוצים שונים כגון מאוחר וכו' והוא לא משאיר לנו זמן לישר את ההדורים ולמצוא פתרון לבעיותינו, הוא תמיד רואה אותי אשמה וטוען כל הזמן שאני צריכה לתקן ובי הבעיה.
כאשר יש דברים שאני שוגה בהם אני מודעת לטעותי ומודה בהן אך במקרה זה אני חושבת שאני הצודקת כי בעלי לא מקדיש מספיק זמן לשיחה שלמדתי שהיא בנין חשוב בזוגיות. בימי השבוע עבודתו היא בראש סדר העדיפויות ורק אח"כ הזוגיות שלנו.
(אנו נשואים כארבע שנים עם שני ילדים)
ליעוצך המהיר אודה