היי שלום לכם קוראים לי עטרת ואני החורה דתייה או לפחות נחשבת דתייה בת שבע עשרה וחצי.. למה אני נחשבת לדתייה מפני שכל מה שמשאיר אותי דתייה ושומרת מצוות לפחות למראית עין זה הורים שלי..מדוע בעצם מפני שאחותי הגדולה שהיא הייתה להורי בו יקיר אפרים והם השקיעו בה את כל חייהם בערך הפנתה עורף וחזרה בשאלה ומכך נוצר קרע מאוד גדול של כמעט עשר שניים ורק בשניים האחרונות הם חזרו לדבר ותמיד אני רואה בניהם את התקווה אולי ויום אחד היא תחזור ותעלה על דרך המלך. וזה כבר שקר ראשון שאני חייה בו כי למה בעצם להמשיך לחיות בדרך חיים שאיני מאמינה בה? רק בגלל ההורים?? ואני יודעת מתהייה התגובה שלכם שאם זה מה שמחזיק אותך זה גם המון כיבוד הורים זה חלק מעשרת הדיברות ומצווה ענקית..וכל החרטה הזה.. ואם אני אמשיך ככה חהסתכל על החיים שלי יש לי ממש עניין לשקר בכל נושא ונושא בחיים שלי אני צורת לעצמי מצאיות על מציאות כדי שאני אנשים סבבי כמו מורים וחבורות ירחמו עליי וזו מציאות מופרכת ולגמרי לא קשורה למה שבאמת מתכולל אצלי בחיים. ועד שאני משתכנעת ללכת לטפל בעצמי וללכת לאיש מקצוע אז גם אותו אני משקרת בלי טיפת רגשות אשם.. אז אני מוצאת את עצמי מבזבת כספים ואנרגיה מיותר על מציאות שאיני חייה בכלל אלא רק ממציאה רק כדי שידעו שאני קיימת ובאמת שאין לי כל צורך בזה כי בלי עין הרע אני אדם בעל מוכחות מורגשת מאוד ואפילו אהוב אז מה עושים הדפקה הזאת??????
שקרים
היי שלום לכם קוראים לי עטרת ואני החורה דתייה או לפחות נחשבת דתייה בת שבע עשרה וחצי.. למה אני נחשבת לדתייה מפני שכל מה שמשאיר אותי דתייה ושומרת מצוות לפחות למראית עין זה הורים שלי..מדוע בעצם מפני שאחותי הגדולה שהיא הייתה להורי בו יקיר אפרים והם השקיעו בה את כל חייהם בערך הפנתה עורף וחזרה בשאלה ומכך נוצר קרע מאוד גדול של כמעט עשר שניים ורק בשניים האחרונות הם חזרו לדבר ותמיד אני רואה בניהם את התקווה אולי ויום אחד היא תחזור ותעלה על דרך המלך. וזה כבר שקר ראשון שאני חייה בו כי למה בעצם להמשיך לחיות בדרך חיים שאיני מאמינה בה? רק בגלל ההורים?? ואני יודעת מתהייה התגובה שלכם שאם זה מה שמחזיק אותך זה גם המון כיבוד הורים זה חלק מעשרת הדיברות ומצווה ענקית..וכל החרטה הזה.. ואם אני אמשיך ככה חהסתכל על החיים שלי יש לי ממש עניין לשקר בכל נושא ונושא בחיים שלי אני צורת לעצמי מצאיות על מציאות כדי שאני אנשים סבבי כמו מורים וחבורות ירחמו עליי וזו מציאות מופרכת ולגמרי לא קשורה למה שבאמת מתכולל אצלי בחיים. ועד שאני משתכנעת ללכת לטפל בעצמי וללכת לאיש מקצוע אז גם אותו אני משקרת בלי טיפת רגשות אשם.. אז אני מוצאת את עצמי מבזבת כספים ואנרגיה מיותר על מציאות שאיני חייה בכלל אלא רק ממציאה רק כדי שידעו שאני קיימת ובאמת שאין לי כל צורך בזה כי בלי עין הרע אני אדם בעל מוכחות מורגשת מאוד ואפילו אהוב אז מה עושים הדפקה הזאת??????
