אני קצת מיואשת ועצובה...
נשואה מזה ארבע וחצי שנים, ללא ילדים. אני אישה חילונית, שומרת הלכות נידה ועושה כל מאמץ אפשרי לשמור על בית כשר (בעלי איננו אדם מאמין).
אני מאוד רוצה להביא ילדים לעולם...בכל מאודי. עברתי טיפולים, בעלי עבר ניתוח, המון כספים ואינספור עצות מאנשים ובעלי מקצוע.
נסתרות דרכי האל...אני מתפללת ומבקשת...אבל לאחרונה קוראת תפילת ערבית ואינני מצליחה להתרכז.
כאילו משהו בתוכי כועס וזה מפריע לי.
אני כנראה כועסת על כך שלי אין ילדים.
אבל מצד שני...מי אמר שזהו יעודי? מי הבטיח לי ש״מגיע לי״?
איך אני מצליחה להתגבר על הרגשות הקשים ולהבין שקיבלתי הרבה מעבר (בריאות, זוגיות) למה שאני מבינה?
אני ברגשות מעורבים, כבר לא יודעת לאן להמשיך ואיך.